נשים לפעמים מגששות באפלה במשך שנים עד שהן מתחילות להבין שמשהו חריג קורה במערכת היחסים הזוגית שלהן.
חלקן חושבות שככה זה אצל כולם, שכל הזוגות מתמודדים עם קשיים דומים.
חלקן מאמינות שהציפיות שלהן מבן הזוג ומחיי הנישואים מוגזמות.
חלקן לוקחות על עצמן את מירב האחריות לגבי מה שלא עובד בקשר הזוגי.
למה זה קורה?
במקרים רבים, זה קורה כאשר בן הזוג שלהן ניחן בקסם אישי רב, בחן ובאישיות כובשת. הוא מצטייר בעיני המשפחה המורחבת והחברים כאדם מקסים וכבעל למופת. כשיש בבית אורחים, הוא תמיד עוזר, מגיש ומפנה מהשולחן. כשהם בסביבת אנשים אחרים, הוא תמיד נחמד לכולם, מפזר חיוכים ומחמאות לכל עבר ואפילו מחבק אותן בחיבה לעיני כל. הסביבה הקרובה שלהן בטוחה שיש להן זוגיות נפלאה. לפעמים, אפילו נדמה להן שהחברות הטובות קצת מקנאות בהן.
במקרים אחרים, זה קורה כשנשים רואות כמה בן הזוג שלהן מצליח ומוערך בזירה המקצועית שלו. יש להן בן זוג חכם ומוכשר. הוא מומחה בתחומו. אנשים מתייעצים אתו ומחשיבים את חוות דעתו. הוא מגיע להישגים מרשימים. הוא מנהל בכיר או עובד מצטיין. הוא מסתדר היטב עם האנשים שעובדים אתו.
פעמים רבות, נשים לוקחות על עצמן את מירב האחריות לגבי הידרדרות מערכת היחסים אחרי שבן הזוג חוזר וטוען שזה בגללן, שהן אלו שמעוררות מריבות או מעכירות את האווירה. הוא מאשים אותן בכך שהן לא מרוצות משום דבר, שהן לא מעריכות את כל מה שיש להן. הוא בטוח שאם הן רק היו מפסיקות להתלונן, אז הכול היה בסדר.
המצב הזה אכן מאוד מבלבל.
כאשר נשים רואות שבן הזוג שלהן מסוגל לדבר, לצחוק ולהתעניין באנשים אחרים, ורק איתן הוא כבר לא עושה את הדברים האלו, הן כלל לא מעלות על דעתן שיש לו הפרעת תקשורת. לרוב, הן משוכנעות שהוא כבר לא אוהב אותן יותר, שנמאס לו ולא אכפת לו יותר ממערכת היחסים הזוגית. לעיתים קרובות, הן מאמינות שהתנהגותן כלפי בן הזוג לקויה, ושאם הן רק ישנו את הגישה שלהן, אז מערכת היחסים תשתנה לטובה.
כשהסביבה רואה את בן הזוג שלהן באור חיובי, ורק הן מתלוננות על קשיים משמעותיים מולו, נשים מתחילות להאמין שהבעיה היא אצלן, שהן כנראה מגזימות, מצפות מבן הזוג או מחיי הנישואים ליותר מדיי, מתמקדות במה שאין, במקום לראות את חצי הכוס המלאה וליהנות ממנה. הן לפעמים קצת שוכחות שהן בעצם אלו שמכירות את בן הזוג שלהן הכי טוב, שהן היחידות שחוות אותו בהקשרים רגשיים ואינטימיים ושהן אלו שנחשפות גם לצדדים הפחות מחמיאים שלו.
וגם כשהאינטואיציה שלהן זועקת שמשהו מאוד לא תקין מתרחש בזוגיות שלהן, גם כשהבטן מתהפכת להן בעקבות יחס משפיל, מזלזל או התעלמות מכוונת מצד בן הזוג, גם כשקול קטן לוחש להן מבפנים שלא מגיע להן לקבל ממנו כזה יחס, הן לא תמיד מקשיבות.
קשה להקשיב לקול הפנימי הזה שיודע, כשכל הקולות החיצוניים מסביב סותרים אותו, כשאחרים לא רואים את מה שהן רואות ולא מבינים על מה הן מדברות.
קשה לחשוב על קיומה של הפרעת תקשורת אצל בן הזוג, כשנראה שהוא מתקשר מצוין עם אנשים אחרים.
קשה לדמיין בכלל את האפשרות שבן הזוג נמצא על הרצף האוטיסטי, כשאין בארץ מודעות לאוטיזם בתפקוד גבוה אצל מבוגרים ולאופן שבו המאפיינים האוטיסטיים באים לידי ביטוי בזוגיות.
אני מתרגשת בכל פעם מחדש לקבל מנשים תגובות כמו: “הרגשתי שאת כותבת את סיפור חיי. הארת את עיניי. את היחידה שמבינה על מה אני מדברת”, “בעקבות הפוסטים שלך, אני סוף סוף קולטת עם מה אני מתמודדת בעשרים שנה האחרונות”, “תודה שהחזרת לי את השפיות שלי”.
מה שקורה אצל נשים שנמצאות במערכת יחסים זוגית עם בן זוג לא מאובחן על הרצף האוטיסטי, הוא שתחושת הביטחון שלהן בהבנת המציאות, הולכת ומתפוגגת. הספקות העצמיים שלהן לגבי כל מה שהן מרגישות וחוות, הולכים וגוברים. האמונה שלהן בעצמן ובאינטואיציות שלהן מתערערת.
הפרעת תקשורת היא סמויה ובהרבה מקרים, רק בת הזוג נחשפת למאפיינים האוטיסטיים במלואם. היא נמצאת איתו מסביב לשעון. היא חווה את בן הזוג במצבי לחץ. היא היחידה שמנסה לנהל אתו שיח רגשי ואינטימי. בהרבה מקרים, רק היא עדה לאובססיביות שהוא מפגין ולקווי ההתנהגות הנוקשים שלו. רק מולה הוא מרשה לעצמו להסיר את המסכות ולהתנהג בטבעיות.
חוסר מודעות קלינית וציבורית להפרעת תקשורת אצל מבוגרים, היעדר מידע לגבי הנושא בעברית והעובדה שמבוגרים אינם מאובחנים מפני שהקריטריונים לאבחון לא היו מוכרים בילדותם, כל אלו גורמים לנשים לגשש באפילה, לעיתים במשך שנים רבות, עד שהן מבינות במה מדובר.
בחלק מהמקרים, הן לוקחות על עצמן את האשמה לגבי כל מה שלא עובד במערכת היחסים הזוגית, מואשמות על ידי בן הזוג, על ידי הסביבה ואפילו על ידי אנשי מקצוע שמפנים כלפיהן אצבע מאשימה ואינם מצליחים לראות את התמונה במלואה.
עצם ההבנה מול מה מתמודדים עושה הבדל מאוד גדול וסוללת את הדרך לשינוי. המודעות הופכת את הדרך למוארת ומאפשרת, קודם כל, להתבונן על מה שקורה במערכת היחסים הזוגית מבעד למשקפיים חדשים. ואחר-כך, לבדוק מה ניתן לעשות לשיפור המצב וכן, גם לקבל החלטות מיטיבות לגבי המשך הקשר הזוגי.
נשים רבות מתמודדות עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהן, חוות חסך רגשי מתמשך ומצוקה חמורה, מבלי להעלות כלל על דעתן את האפשרות שבן זוגן נמצא על הקשת האוטיסטית. אחרות מבינות שבזה מדובר רק אחרי שנים ארוכות של בלבול וספקות המכרסמים בהן, עד לתחושה של אובדן השפיות.
הספר החדש שלי: “החצי השני של הקשת” והקורס המקוון “נשים בזוגיות על הרצף” מציגים לראשונה בעברית את הידע הקליני והממצאים המחקריים העדכניים ביותר לגבי השפעתה של הפרעת תקשורת על מערכות יחסים זוגיות ולגבי מצבן של נשים הנמצאות בזוגיות עם גברים על הרצף התקשורתי. הם מספקים כלים להתמודדות עם האתגרים הייחודיים לזוגיות כזאת, לקבלת החלטות לגבי המשך הקשר הזוגי ולהובלת שינויים משמעותיים ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית.
הספר והקורס מיועדים לנשים הנמצאות בזוגיות מאתגרת, לאנשי מקצוע ולכל מי שרוצה לדעת, להבין ולצלוח את האתגרים ששונות נוירולוגית מביאה איתה למערכות יחסים רומנטיות.
זוגיות עם שונות נוירולוגית היא ממש לא זוגיות רגילה. טיפול זוגי קונונציונאלי אינו יעיל עבור זוגות כאלו.
כשמבינים שמדובר בהפרעת תקשורת, חשוב להיעזר באנשי מקצוע שמתמחים בעבודה עם זוגות שאצל אחד מהם, או אצל שניהם, קיימים מאפיינים אוטיסטיים.
כדי לעזור לבני הזוג להתגבר על הקשיים הקיצוניים שהם חווים בזוגיות שלהם, יש צורך לשים את הפרעת התקשורת על השולחן ולדעת לעבוד איתה.
בשנים האחרונות, זכיתי להאיר לאלפי נשים את הדרך.
עזרתי למאות זוגות ליצור שינויים משמעותיים בחייהם ובמערכות היחסים הזוגיות והמשפחתיות שלהם.
ליוויתי הרבה מאוד נשים בתהליך המורכב של קבלת החלטות ויציאה לדרך חדשה.
אשמח לעזור גם לכם לצאת מהחושך אל האור,
חג חנוכה שמח ומואר,
ד”ר פנינה ארד, 0507865822.
שיחות אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.