למרות שהם ביחד כבר יותר מעשרים שנה, היא מרגישה לגמרי לבד בנישואים שלה. היא מודה שהיא כבר ממש לא מכירה את בן הזוג שלה, שהם פשוט הפכו להיות כמו שני שותפים לדירה, שהתקשורת ביניהם מסתכמת במנהלות הנדרשות.
“אני מרגישה שאנחנו מתנהלים כמו שני אנשים זרים שגרים באותו הבית. הוא לא משתף אותי בשום דבר, חוזר מהעבודה וישר הולך למחשב שלו, או לטלוויזיה. התקשורת בינינו הצטמצמה לדברים טכניים כמו רשימת קניות בסופר, הסעות של הילדים או סידורים שצריך לעשות. הוא חי בתוך בועה משלו ולי אין בה שום חלק. שנים נלחמתי בזה. רדפתי אחריו. הרגשתי שאני חולבת ממנו אינפורמציה כאילו אני איזו חוקרת בשב”כ. ומה בסך הכול רציתי? לדבר אתו, לדעת מה חדש אצלו, מה עובר עליו. עם הזמן התייאשתי. הפסקתי לשתף אותו גם בחוויות שלי. הפסקתי להתאמץ ולדובב אותו. פשוט נגמר לי הכוח”, היא סיפרה לי בתסכול.
בדידות בתוך הזוגיות היא אחד הדברים שהכי קשה לחיות איתם. כואב להיות בתוך קשר זוגי, ובכל זאת, להרגיש שאין שם מישהו שאפשר לדבר אתו, לשתף בחוויות יומיומיות, לחלוק אתו את הרגעים היפים של החיים, וגם לא את הרגעים הפחות יפים.
בתיאוריה, זוגיות אמורה להגן עלינו מפני בדידות. אבל בפועל, תחושה של בדידות עשויה להיחוות בעוצמה חזקה דווקא בתוך הזוגיות, כי הציפייה היא שבן הזוג יהיה שם בשבילנו, יקשיב, יתעניין, יתמוך בנו במצבים קשים.
אני פוגשת אצלי בקליניקה הרבה מאוד נשים שמתקשות להתמודד עם תחושת הבדידות בקשר הזוגי. נשים שאיבדו את שמחת החיים שלהן ושקעו לדיכאון. חלקן סובלות מפיברומיאלגיה, מעייפות כרונית וממגוון רחב של מחלות פיזיות.
זה לא מקרי. הגוף והנפש קשורים ביניהם קשר הדוק. תחושה מתמשכת של בדידות משפיעה על הבריאות הפיזית והנפשית שלנו. היא יכולה להוביל לשקיעה למצבי דכדוך ודיכאון וגם להתפרצותן של מחלות כרוניות ואוטו-אימוניות קשות.
הרבה מהנשים המתמודדות עם בדידות במערכת היחסים נמצאות בזוגיות עם גברים שיש להם הפרעת תקשורת שמעולם לא אובחנה. הן לרוב בכלל לא מודעות לכך. מדובר בגברים שמצליחים לתקשר היטב עם הבוסים והקולגות בעבודה, מצליחים לתקשר גם עם שכנים או מכרים. אבל כשהם מגיעים הביתה, הם בעיקר שותקים.
אותן נשים, שרואות שבן הזוג שותק רק איתן, חושבות הרבה פעמים שזה בגללן, שהן באיזשהו אופן אשמות, שזה בגלל משהו שהן אומרות או עושות, או פשוט בגלל שלבן הזוג כבר לא אכפת מהן בכלל. בהרבה מהמקרים האלו, הן לא רק חושבות שזה בגללן, אלא בן הזוג מאשים אותן באופן מפורש, טוען שהוא מתרחק מהן בגלל שהן מציקות לו, מתעצבנות עליו, או מתלוננות בלי הפסקה.
לפעמים הן באמת עושות את זה. נשים במצב של תסכול מתמשך מרבות להתלונן ולהביע את המצוקה שלהן באופן מילולי, במטרה לשנות את המצב. לרוב זה לא עוזר, אלא משיג בדיוק את התוצאה ההפוכה ומרחיק את בן הזוג עוד יותר. אבל חשוב להבין שהשתיקות של בן הזוג ממש לא בגללן.
אנשים עם הפרעת תקשורת פשוט צריכים מרחב גדול של שקט. המאמץ התקשורתי שהם משקיעים מחוץ לבית במהלך יום העבודה שלהם, גובה מהם מחיר כבד. בניגוד לבנות הזוג שלהם, שזקוקות לשיחה ולשיתוף על מנת למלא את המצברים שלהן, אותם דווקא התקשורת עם אחרים מרוקנת מאנרגיות. הם זקוקים לשקט כדי להטעין את המצברים שלהם אחרי יום העבודה. הרבה פעמים, במקום לקחת לעצמם רבע שעה, חצי שעה של ניקוי ראש, הם פשוט שוקעים לתוך עולמם למשך שעות ארוכות, מתנתקים מהסביבה, בוהים מול מסך המחשב, הטלפון הנייד או הטלוויזיה.
אנשים עם הפרעת תקשורת יכולים לשהות לבד למשך פרקי זמן ארוכים מאוד, לעסוק באופן אינטנסיבי בספורט, או בכל תחביב אחר. מצד אחד, זה מאוד עוזר להם להשתחרר מהלחצים היומיומיים, אבל מצד שני, זה בא על חשבון זמן זוגי ומשפחתי ומותיר את בת הזוג שלהם לגמרי לבד.
גם כאשר אותם גברים נוכחים פיזית, הם הרבה פעמים מסתפקים בתקשורת פרגמטית, מתמקדים בדברים טכניים שצריך לעשות, לסדר או לפתור. הם מתקשים מאוד לנהל תקשורת רגשית או אינטימית. יש להם קושי אמיתי להביע את רגשותיהם וקושי להכיל את רגשותיה של בת הזוג שלהם, לתמוך או להיות שם בשבילה.
אנשים עם הפרעת תקשורת גם לא ממש מבינים את הרעיון שעומד מאחורי שיחות חולין שגרתיות ומאוד מתקשים לנהל אותן. יש להם צורך מועט לשתף בחוויות האישיות שלהם, וכשבנות זוגם משתפות אותם במה שעבר עליהן במהלך היום, הם מאבדים עניין במהירות ומצפים מהן להגיע ישר לשורה התחתונה. הם אפילו יכולים לזרז אותן באופן בוטה וחסר סבלנות להגיע לפואנטה. העניין הוא שברוב המקרים, ל”סמול טוק” אין שום פואנטה. המטרה של בנות הזוג היא מאוד פשוטה. הן רוצות לשתף, להביע התעניינות, להראות שאכפת להן. זאת הדרך שלהן להתקרב לבן הזוג. כשהן לא זוכות לשיתוף פעולה מצדו, כשהוא עצמו ממעט לשתף אותן במה שעובר עליו וממעט להתעניין במה שיש להן לומר, הן בהדרגה מפסיקות ליזום את התקשורת הזוגית ובאופן בלתי נמנע, מתרחקות מבן הזוג.
זה גם מסביר את המקום השונה שבו נמצאים שני בני הזוג ביחס להערכת מצב הזוגיות שלהם. בחלק גדול מהמקרים שאני פוגשת אצלי בקליניקה, כל אחד מבני הזוג חווה את המציאות באופן שונה לגמרי. בגלל שהצרכים של שני בני הזוג כל כך שונים, לפעמים, הגבר בסך הכול מרוצה ומבחינתו, מערכת היחסים הזוגית מספקת, בזמן שאשתו חווה מצוקה מאוד גדולה, מרגישה שהיא לא מסוגלת לחיות ככה יותר ושוקלת ברצינות להתגרש ממנו.
אז מה נשים יכולות לעשות כשהן מתמודדות עם תחושה קשה של בדידות בזוגיות שלהן?
קודם כל, לדאוג לעצמן. להתרומם ממקום של שקיעה נפשית, להתחזק ובמקרה הצורך, לפנות ולקבל טיפול ועזרה מקצועית מותאמת.
הן יכולות להעשיר את חיי החברה שלהן, להגדיל את מעגל החברים, להיפגש ולבלות כמה שיותר עם חברות, לארגן ולהשתתף במפגשים חברתיים.
לעשות מגוון דברים שממלאים ומטעינים אותן באנרגיה: ללמוד משהו חדש/ לעסוק בספורט/ באומנות/ ובקיצור- לפנות זמן עבור פעילות פנאי מהנה ומספקת.
והעיקר- לשאול את עצמן אם זה האופן שבו הן רוצות לבלות את שארית חייהן, אם ניתן לחולל שינוי בזוגיות הקיימת, או שאולי עדיף לוותר עליה ולהמשיך הלאה.
בסופו של דבר, חייבים להודות בכך שבילוי מהנה עם חברות, פעילות גופנית, לימודים ותחביבים, כל אלו הם דברים נפלאים בפני עצמם, אבל הם לא באמת יכולים לשמש כתחליף למערכת יחסים זוגית אמיתית.
נשים רבות מתמודדות עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהן, מבלי להעלות כלל על דעתן את האפשרות שבן זוגן נמצא על הקשת האוטיסטית. אחרות מבינות שבזה מדובר רק אחרי שנים ארוכות של בלבול וספקות המכרסמים בהן, עד לתחושה של אובדן השפיות.
הספר שלי: “החצי השני של הקשת” והקורס המקוון “נשים בזוגיות על הרצף” מציגים לראשונה בעברית את הידע הקליני והממצאים המחקריים העדכניים ביותר לגבי השפעתה של הפרעת תקשורת על מערכות יחסים זוגיות ולגבי מצבן של נשים הנמצאות בזוגיות עם גברים על הרצף התקשורתי. הם מספקים כלים להתמודדות עם האתגרים הייחודיים לזוגיות כזאת, לקבלת החלטות לגבי המשך הקשר הזוגי ולהובלת שינויים משמעותיים ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית.
הספר והקורס מיועדים לנשים הנמצאות בזוגיות מאתגרת, לאנשי מקצוע ולכל מי שרוצה לדעת, להבין ולצלוח את האתגרים ששונות נוירולוגית מביאה איתה למערכות יחסים רומנטיות.
בשנים האחרונות עזרתי למאות נשים להתחזק ולהחזיר לעצמן את שמחת החיים שלהן. ליוויתי אותן גם בתהליך המורכב של קבלת החלטות לגבי הזוגיות שלהן.
בחלק מהמקרים, בני הזוג הסכימו להתלוות אליהן לתהליך של ייעוץ זוגי, מתוך הבנה שאם לא תהיה השקעת מאמץ מצדם, המשפחה שלהם עומדת להתפרק.
לשמחתי, רבים מהזוגות האלו הצליחו להציל ולשקם את הנישואים שלהם, והיו גם זוגות שהגיעו למסקנה שעדיף להם להיפרד בטוב ולצאת לדרך חדשה.
אשמח לדבר אתך,
ד”ר פנינה ארד, 0507865822.
שיחות ייעוץ אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.