להקציב זמן מוגבל לעיסוק במחשבות ותחושות קשות.
זה לגיטימי לחלוטין להרגיש כעס/ עצב/ כאב/ פחד/ חרדה/ ייאוש/ חוסר אונים/ אשמה על כך שאנחנו לא עושים מספיק/ או כל תחושה אחרת. חשוב לתת מקום לכל קשת הרגשות, להבין שזה בסדר, זה נורמאלי לחלוטין להרגיש את כל התחושות האלו. ויחד עם זאת, יש לנו את היכולת לבחור כמה זמן נרצה להקדיש לשקיעה במחשבות או רגשות שליליים.
זה אולי נשמע מוזר, אבל אפשר להחליט ולהקצות רבע שעה ביום לעיסוק במחשבות ורגשות קשים. כן, ממש להגביל את כמות הזמן באופן מכוון לגמרי ואפילו לבחור מראש את הזמן המתאים לנו. למשל: אם נחליט שנרצה לפנות לעצמנו 15 דקות בין השעה 18:00 ל-18:15, זה אומר שנתפנה מכל עיסוק אחר באותה שעה ובאמת נתמקד בזמן הזה בכל הרגשות הקשים והמחשבות שמטרידות אותנו לאור המצב.
זה כמובן לא אומר שמחשבות או תחושות קשות לא ינסו להשתלט עלינו גם בשעות אחרות במהלך היום או הלילה. העבודה שלנו כאן תהיה להזכיר לעצמנו בכל פעם מחדש- אם זה קורה לפני חלון הזמן שייעדנו מראש- שזה בסדר להרגיש או לחשוב את מה שעובר לנו בראש, אבל נתפנה לזה בשעה שש. ואם זה קורה אחרי שהקדשנו לכך רבע שעה, להזכיר לעצמנו שרק מחר בשעה שש, נתפנה לעסוק במחשבות וברגשות האלה שוב. הם יכולים לחכות.
מומלץ מאוד גם להגביל את זמן הצפייה בחדשות. להחליט מראש על פעם/ מספר פעמים ביום שבהם נרצה להתעדכן במה שקורה ולהשתדל ככל האפשר לעמוד בזמנים שהחלטנו עליהם. כשעולות תחושות קשות בזמן הצפייה, או כשמתמודדים עם פחד וחרדה בזמן אזעקות, כדאי להיעזר בנשימות עמוקות, שאותן אפשר כמובן לעשות גם בממ”ד. הנשימה היא עוגן שנמצא איתנו בכל מקום והיא כלי מצוין לעזרה עצמית. תוך כדי לקיחת נשימות עמוקות, חשוב למקד את תשומת הלב שלנו בפעולת הנשימה – בשאיפה, בנשיפה, ולתת מקום לכל רגש שאותו אנחנו חווים. באופן פרדוקסלי, עצם הקבלה וההכלה, גם של רגשות קשים, בלי ביקורת, בלי שיפוטיות, בלי לנסות לגרש אותם – תעזור לנו להתמודד עם הרגשות הקשים בצורה יעילה יותר ולהרגיש טוב יותר.
חשוב להבין שגם בזמנים של שיגרה רגילה, אין לנו באמת ביטחון מלא וגם לא שליטה מלאה במציאות שלנו.
בכל פעם שאנחנו יוצאים מהבית, אנו מסתכנים בכך שניפול, נחליק, או נהיה חלילה מעורבים בתאונת דרכים. כמובן שאנחנו לרוב לא חושבים על הדברים האלו. מן הסתם, אם היינו מחשבים את כל הסיכונים האפשריים לפני כל יציאה שגרתית מהבית – לעבודה, לסידורים או לבילויים, כנראה, שבסופו של דבר, רובנו היינו בוחרים להישאר בבית. כולנו מאמצים לעצמנו איזו אשליה של ביטחון ושליטה במציאות, על מנת שנצליח לתפקד בתוכה באופן שוטף, ומחליטים, על בסיס יומי, מה בטוח ומה מסוכן עבורנו לעשות. חלקנו אמיצים יותר, חלקנו פחות. אנשים שונים גם במה שהם חווים כסכנה וגם בסיכונים שהם מוכנים לקחת על עצמם.
בדיוק באותו האופן, גם עכשיו, בזמן מלחמה, אנחנו יכולים לחשוב ולהחליט מה מרגיש לנו בטוח. האם מתאים לנו להגיע פיזית לעבודה, או שנעדיף לעבוד מהבית, האם מתאים לנו לצאת לעשות קניות, או שנעדיף לבצע הזמנה אונליין, האם מתאים לנו להסתובב קצת בחוץ, או שנעדיף להישאר בקרבת מרחב מוגן. וכל בחירה שנעשה היא החלטה טובה. כל אחד מאיתנו רשאי לבחון עם עצמו מה יאפשר לו להרגיש את תחושת הביטחון הרצויה לו.
בכל פעם שהביטחון שלנו מתערער, כדאי להזכיר לעצמנו את העובדה שאף פעם אין לנו באמת שליטה מלאה במציאות. יש דברים שתלויים אך ורק בנו – ושם יש לנו יכולת שליטה גדולה, וישנם מצבים או אירועים שבהם יכולת השליטה שלנו מוגבלת, או לא קיימת כלל.
מה שקרה בשביעי לאוקטובר – קרה. האירועים האכזריים, הטבח, החורבן, כל אלו אינם ניתנים לשינוי. גודל ההפתעה, חוסר המוכנות והאבדות הכבדות – גם הם אינם ניתנים לשינוי. הביטחון הלאומי של כולנו התערער. זה נורמאלי לחלוטין, לאור המצב הלא נורמאלי. הדבר היחיד שכדאי לנו לעשות עכשיו, זה להגביל את זמן העיסוק שלנו במחשבות ורגשות קשים ולעשות את כל מה שביכולתנו על מנת להחזיר לעצמנו תחושה של ביטחון אישי.
בין אם אנחנו יוצאים מהבית ובין אם אנחנו נשארים בו, חשוב להיות בתנועה ולהתמקד בפעולות אקטיביות. כל עשייה תעזור לנו להחזיר לעצמנו את תחושת השליטה במציאות.
זו יכולה להיות עשייה התנדבותית ותרומה למצב המלחמה בכל דרך שמתאימה לנו או אפשרית עבורנו.
זו יכולה להיות העבודה העיקרית שלנו, אם אנחנו כרגע יכולים לעבוד.
זה יכול להיות טיפול בילדים הפרטיים שלנו, או בילוי של זמן איכות איתם.
זה יכול להיות עשיית סדר/ ניקיון/ בישול/ אפייה או כל אחת מעבודות הבית השוטפות.
זה יכול להיות תחביב שניתן לעסוק בו גם עכשיו: יצירה, מוזיקה, כתיבה, קריאה, סריגה וכדומה.
זו יכולה להיות פעילות ספורטיבית שניתן לבצע גם בבית.
גם אם, לאור המצב, אנחנו לא עובדים כרגע באופן מסודר, מומלץ לייצר לעצמנו ולילדים שאיתנו בבית איזשהו סדר יום קבוע ככל האפשר, שכולל שלוש ארוחות מזינות ואיזושהי פעילות גופנית, אפילו ממש קצרה, כמו עלייה וירידה במדרגות.
חשוב למצוא לעצמנו לפחות סיבה אחת טובה לקום בשבילה בבוקר ולתפקד, למרות המציאות הקשה שאיתה כולנו מתמודדים, ולהזכיר אותה לעצמנו בכל בוקר מחדש.
בתקווה לימים שקטים ורגועים במהרה,
ד”ר פנינה ארד, 0507865822