עשרה מיתוסים על אוטיזם שהגיע הזמן לנפץ

מיתוס ראשון: לאנשים על הרצף האוטיסטי אין רגשות.

האמת היא שלא רק שלאנשים על הרצף האוטיסטי יש מנעד רחב של רגשות, כמו לכולנו, אלא שהרגשות שלהם מאוד עוצמתיים. הקושי שלהם בא לידי ביטוי ביכולתם לבטא את רגשותיהם באופן מילולי ובהכלת רגשותיהם של אנשים אחרים. כמו כן, יש להם קושי רב בוויסות רגשי, מה שיכול להוביל אצל חלקם להתקפי זעם קשים, אצל חלקם להתקפי בכי, או להתבטא בשתיקה ובהסתגרות ממושכת.

מיתוס שני: אנשים על הרצף האוטיסטי מתקשים לתקשר.

האמת היא שלאנשים עם אוטיזם בתפקוד גבוה יש יכולת שפתית תקינה והם מתקשרים היטב. לחלקם יש אפילו יכולת ורבאלית כל כך טובה, שהם תיעלו אותה לטובת קריירה מקצועית שדורשת תקשורת מרובה והם מצליחים מאוד בעבודתם כעורכי דין, מרצים באוניברסיטה, אנשי מכירות וכדומה. מה שכן, קל להם יותר לנהל שיחות חד-כיווניות כמו מונולוג או הרצאה, וקשה להם יותר עם דיאלוגים או שיח רב משתתפים הדורשים הדדיות והתעניינות, כמו למשל שיחות חולין שגרתיות.

מיתוס שלישי: אנשים על הרצף האוטיסטי לא מעוניינים בחברה.

האמת היא שכפי שכולנו שונים אחד מהשני, גם אנשים על הרצף מאוד שונים אחד מהשני. חלקם מופנמים וחלקם מוחצנים. חלקם אוהבים להתבודד וחלקם כריזמטיים, מלאי קסם אישי ואוהבים להיות במרכז הבמה. מרבית האנשים בתפקוד גבוה על הרצף האוטיסטי מעוניינים בחברה. הם מפתחים קשרים בין-אישיים, יוצרים חברויות, מפתחים מערכות יחסים רומנטיות, מתאהבים, מתחתנים ומקימים משפחות. פעמים רבות, חברויות נוצרות אצלם סביב תחום עניין מסוים או פעילות משותפת, כאשר תחזוקת הקשר אינה דורשת מעורבות רגשית גדולה.

מיתוס רביעי:  אנשים על הרצף האוטיסטי נראים חריגים או מוזרים.

האמת היא שאנשים בתפקוד גבוה על הרצף נראים רגילים לחלוטין. המיתוס הזה ניזון ממה שאנחנו רואים פעמים רבות בסרטים או בסדרות טלוויזיה פופולאריות, שם אנשים עם אוטיזם מוצגים באופן מאוד סטריאוטיפי כאנשים מוגבלים או בעלי מוזרויות בולטות. לרוב, הייצוג של אוטיזם במדיה הוא של אנשים הזקוקים למידה רבה של תיווך ותמיכה על מנת לתפקד בצורה מיטבית. אבל האמת היא שאוטיזם בתפקוד גבוה זו הפרעה סמויה לעין. אנשים בתפקוד גבוה על הרצף נראים כמו כל אחד אחר, יכולים להשתלב בהצלחה במגוון רחב של מקצועות ולהתנהל באופן עצמאי.

מיתוס חמישי: כל מי שיש לו אספרגר הוא גאון.

האמת היא שלאנשים בתפקוד גבוה על הרצף האוטיסטי יש אינטליגנציה שכלית ממוצעת ומעלה. חלקם אכן מאותרים מגיל צעיר כגאונים או מחוננים. אבל חלקם לא. המיתוס הזה ניזון אף הוא ממה שאנחנו רואים במדיה, בסרטים כמו “איש הגשם” למשל, שם מוצגת בפנינו תופעה נדירה שנקראת “תסמונת סוואנט”, המאפיינת מספר קטן של אנשים עם אוטיזם המפגינים יכולות יוצאות דופן. מה שכן, אנשים על הרצף חושבים אחרת, ‘מחוץ לקופסה’, מה שמאפשר להרבה מהם להפגין יצירתיות גדולה ואף להגיע להישגים מרשימים ויוצאי דופן בתחומי ההיי-טק, המדעים, או האמנות. חלקם עוסקים במחקר ומגיעים לתגליות פורצות דרך. חלקם ממציאים דברים חדשים ומפגינים את כישוריהם הייחודיים במוזיקה, ציור או פיסול. אבל חלקם, פשוט מנהלים אורח חיים רגיל ועובדים בעבודות שגרתיות ונטולות ייחוד. וכמובן, ישנם גם אנשים בתפקוד גבוה על הרצף שמתקשים להתמיד בעבודות ומתקשים להתפרנס. 

מיתוס שישי: אוטיזם נגרם בגלל חיסונים/ צפייה ממושכת במסכים/ רעלים סביבתיים/ ניתוחים קיסריים וכדומה.

האמת היא שכיום יודעים בוודאות שלאוטיזם יש מרכיב גנטי חזק וכי מדובר בהפרעה נוירו-התפתחותית מולדת ותורשתית, למרות שעדיין לא מצאו את הסמן הביולוגי שיכול לאבחן אוטיזם. העלייה המטאורית באבחון של אוטיזם בעשורים האחרונים לא נובעת מכך שפתאום יש יותר אנשים על הרצף האוטיסטי, אלא בגלל שרק מאז שתסמונת אספרגר נכנסה לראשונה לספר האבחנות הפסיכיאטריות (בשנת- 1994), התחילה להתעורר המודעות לקריטריונים של אוטיזם בתפקוד גבוה. למעשה, אנשים בתפקוד גבוה על הרצף תמיד היוו חלק מהאוכלוסייה האנושית, רק שלא ידעו לזהות את הסממנים האוטיסטיים שלהם או לאבחן אותם, כך שבמרוצת הזמן, הם פשוט פיתחו לעצמם אסטרטגיות פיצוי והסתגלות, או למדו תוך כדי חיקוי הסביבה להשתלב ולהתנהל בחברה כפי שמצופה מהם. חוקרים בתחום האוטיזם מכנים את דור המבוגרים שלא אובחן: “הדור האבוד” ומעריכים כי סביב כל ילד שמאובחן כיום על הרצף האוטיסטי, ישנם לפחות 4-5 מבוגרים בתפקוד גבוה שלא אובחנו.

מיתוס שביעי: אנשים עם אוטיזם לא יודעים לשקר.

האמת היא שהרבה אנשים בתפקוד גבוה על הרצף יודעים יפה מאוד לשקר. הנטייה הטבעית שלהם היא אמנם להיצמד לאמת, להיות כנים וישירים. אבל עם התבגרותם, רבים מהם מבינים את הצורך לעגל פינות או להשתמש בשקרים לבנים, הם לומדים לעשות את זה וחלקם אף למדו “לשחק את המשחק” כל כך טוב, שאין להם שום בעיה לשקר במצח נחושה. ישנם אנשים עם אוטיזם שפיתחו כישורי משחק מצוינים ואפילו תיעלו אותם לטובת קריירה מקצועית מרשימה ומשגשגת בעולם הבמה. בהקשר של זוגיות, אנשים על הרצף עשויים להיות בני זוג מאוד מסורים ונאמנים, אבל הם בהחלט יכולים גם לפלרטט ולבגוד.

מיתוס שמיני: אנשים על הרצף האוטיסטי לא מבינים בדיחות/ ציניות/ סרקזם.

האמת היא שהרבה אנשים בתפקוד גבוה על הרצף האוטיסטי מבינים יפה מאוד בדיחות וסרקזם. חלקם אף מאוד ציניים. לחלק מהם יש חוש הומור מפותח, לחלקם לא, בדיוק כמו לכולנו. ישנם אפילו אנשים על הרצף האוטיסטי שניחנו בחוש הומור כל כך ייחודי, שהם הפכו להיות סטנדאפיסטים מצליחים.

מיתוס תשיעי: אנשים עם אוטיזם חיים בבועה משלהם ורואים רק את עצמם.

האמת היא שהרבה אנשים בתפקוד גבוה על הרצף דווקא מגלים עניין רב בסביבתם. חלקם מקדמים אג’נדות חברתיות ופוליטיות, נלחמים למען צדק חברתי, פועלים למען איכות הסביבה. הרבה מהם מתנדבים בעמותות וארגונים. כאשר עומדת לנגד עיניהם מטרה שהיא בעלת חשיבות עבורם, הם יכולים להתמקד בה ולהשקיע בה את מירב זמנם ומרצם. זו יכולה להיות העבודה שלהם, תחביב אהוב או מיזם התנדבותי. מה שכן, אנשים על הרצף האוטיסטי נוטים להישאב לתחומי עניין שקרובים לליבם והשקעתם בהם לעיתים קרובות כל כך אינטנסיבית, שהיא באה על חשבון תחומי חיים אחרים, כמו למשל זמן איכות זוגי או משפחתי. כתוצאה מכך, האנשים הקרובים אליהם ביותר עלולים להרגיש זנוחים, שקופים ולא אהובים.

מיתוס עשירי: אנשים עם אוטיזם הם נטולי דמיון.

האמת היא שזאת הייתה המחשבה הרווחת בעבר, והיא אפילו היוותה את אחד הקריטריונים לאבחון של אספרגר בשנות התשעים. אבל כיום, ידוע שזה פשוט לא נכון. בדיוק כמו אצל כולנו, חלק מהאנשים על הרצף האוטיסטי מתקשים לדמיין דברים וחלקם מצליחים לעשות זאת מצוין. הרבה אנשים על הרצף דווקא ניחנו בדמיון מאוד מפותח. הם נמשכים לעולמות פנטזיה כמו של הארי פוטר, מבוכים ודרקונים, אנימה, או משחקי מחשב עתירי דמיון, וחלקם אף יוצרים עולמות כאלו בעצמם. כמו כן, אנשים רבים על הרצף האוטיסטי נמשכים לעולם האמנות ומפגינים שפע של דמיון, כישרון ויצירתיות בתחומי המוזיקה, הכתיבה, הציור וכדומה.