מ’ הגיעה אליי אחרי שהיא חוותה אונס. לא אונס כזה שקוראים עליו בעיתון או שומעים עליו בחדשות. אונס מסוג אחר, כזה שלא מדברים עליו ולא כותבים עליו. אונס שקרה בחדר השינה שלה, כשהתוקף הוא בעלה החוקי מזה כשלושים שנה. היא ספרה לי שהיא מרגישה “כמו אחרי אונס”, לא בטוחה שבזה מדובר, למרות החוויה הטראומטית, למרות שהיא חזרה ואמרה לו שוב ושוב בתקיפות שיעזוב אותה, שהיא לא רוצה. למרות שהיא ניסתה בכל כוחה להדוף אותו מעליה. היא כמובן לא הצליחה. הוא הרבה יותר גדול וחזק ממנה.
זאת פעם ראשונה שזה קרה ככה, בברוטליות כזאת, אבל ממש לא פעם ראשונה שזה קורה כשהיא לא רוצה. היא כבר הרבה שנים לא רוצה. אבל בדרך-כלל, היא פשוט נכנעת ומקווה שזה ייגמר מהר, כי אין לה כוח להתנגד. גם אין לה כוח לריב אתו על זה ולשמוע שוב כמה היא קרה, או פריג’ידית. באיזשהו מקום היא מרגישה אשמה, לפעמים היא אפילו חושבת שאולי זה נכון, שהבעיה היא אצלה, שאין לה חשק מיני.
הם ביחד מאז שהיא הייתה בת 17. היא לא מכירה משהו אחר. בחוויה שלה, האקט המיני הוא משהו טכני לחלוטין, נטול רגש. לא פלא שזה יושב אצלה בראש כמו עול כבד, כמו עוד איזו מטלה שהיא צריכה לבצע, בדיוק כמו קיפול כביסה, שטיפת כלים או ספונג’ה. קשה לה אפילו לדמיין מצב שבו היא נהנית מהקרבה ומהאינטימיות הגופנית ורוצה גם.
האמת היא, שכבר מזמן אין אצלם שום קירבה ושום אינטימיות. לבעל שלה אין שמץ של מושג איך לחזר אחריה, איך להחמיא לה, איך לעורר אותה מינית. גם בפעמים שהיא הייתה אומרת לו בדיוק מה היא אוהבת, ממה היא נרתעת, מה לא נעים לה, הוא אף פעם לא הקשיב. הוא היה מתייחס לדבריה בביטול ואומר לה בביטחון מלא שהוא יודע בדיוק מה נשים רוצות ואוהבות.
כמובן שהוא לא מקשיב לה גם במקומות אחרים, לא רק במיטה. תמיד בטוח שהוא צודק, יודע הכול יותר טוב ממנה, מדבר אליה בצורה מזלזלת, מקטינה ופוגענית. כשהיא אומרת לו שהיא נפגעת, שמה שהוא אומר מעליב, הוא פשוט צוחק ואומר לה שהיא רגישה מדיי, שאין לה בכלל חוש הומור ושהיא עושה עניין מכל דבר.
מ’ היא לא היחידה שנמצאת במערכת יחסים זוגית כזאת, עם גבר שלא רואה אותה ולא קשוב לצרכים ולרצונות שלה. היא לא היחידה שמתנתקת מהגוף שלה כדי להצליח להיכנס למיטה עם בן זוג שמפעיל עליה לחץ אינטנסיבי, כדי לזכות בשקט תעשייתי, כדי לשמור על שלום בית וכדי להמשיך ולתחזק את תדמית המשפחה המאושרת.
יש עוד הרבה מאוד נשים שנמצאות בקשר זוגי שבו קולן לא נשמע, נשים שסופגות אלימות מילולית והתקפי זעם מצד בן הזוג שלהן ברמה היומיומית ובאופן טבעי, מסרבות להיכנס אתו מאוחר יותר למיטה, או עושות שמיניות באוויר כדי להתחמק מהמטלה, או שהן בכל זאת משתפות פעולה מתוך איזו תחושת חובה, שגורמת להן לחשוב שזה חלק מתפקידן כרעיות, לרצות את בן הזוג שלהן במיטה ומחוצה לה.
ולמרות שלפעמים הן מאמינות שהן פריג’ידיות, מסתבר שהן ממש לא. חלקן מגלות באקראי שהן יכולות לחוות תשוקה, ליהנות מסקס וגם ליזום ולרצות אותו. אבל הן לרוב מגלות את זה עם מישהו אחר, לא עם בן הזוג החוקי שלהן. לפעמים זה קורה לגמרי במקרה, כשהן נסחפות במפתיע לרומן סוער מחוץ לנישואים, כזה שמשנה את כל מה שהן ידעו והכירו בהקשר של התאהבות ומיניות.
חלקן עדיין רוצות להציל את הזוגיות שלהן, לשמר את המסגרת המשפחתית, לעשות כל מה שניתן כדי לשקם את הקשר הזוגי. אפשר בהחלט לשפר את מערכת היחסים הזוגית, ללמוד לתקשר בצורה טובה יותר, ללמוד לנהל את הכעסים ולדבר בכבוד אחד עם השני. אבל תשוקה ואינטימיות רגשית וגופנית זה משהו שקשה עד בלתי אפשרי לייצר אחרי חוויה של אלימות מינית. גם אם הראש היה רוצה לשכוח, הגוף זוכר, והגוף לא רוצה שהפוגע יתקרב אליו. התקווה הזאת לחזור ולאהוב מכל הלב מישהו שפגע בך מינית, היא אשליה. גם אם אתם ביחד המון שנים, גם אם יש לכם היסטוריה ארוכה וילדים משותפים. סביר להניח שזה לא יקרה.
מה שכן, גם אם תחליטי, מכל מיני סיבות, להישאר בכל זאת בתוך מערכת היחסים, את יכולה להפסיק את האלימות כלפייך באופן חד-צדדי. את יכולה ללמוד להציב גבולות ולהגיב באסרטיביות לניסיונות לכפות עלייך מין, או לכפות עלייך כל דבר אחר. האיום להתלונן במשטרה למשל, עובד מצוין.
הגברים האלו פשוט צריכים את הסמכות החיצונית שתנער אותם, שתבהיר להם שמה שהם עשו הוא חציית קו אדום. לרוב, הם בכלל לא רואים את עצמם כאנשים אלימים ולא מבינים איך אפשר לפרש את מה שקרה כאונס או כמעשה אלים. להרבה מהם יש הפרעת תקשורת בלתי מאובחנת. הם באמת לא מבינים את חומרת מעשיהם, את גודל הפגיעה שלהם בבת הזוג ואת השלכות הטראומה על בריאותה הנפשית והפיזית. הם לא מבינים את הקשר בין אינטימיות רגשית לסקס. הם גם לא מבינים את החשיבות של חיזור, של יחס מעריך ומכבד, או את חשיבותן של מחמאות ומילות חיבה. אבל כמובן ששום דבר מכל אלה לא יכול להוות הצדקה לכפייה מינית.
כשאת נמצאת בזוגיות שבה את מרגישה כמו אובייקט מיני,
כשאת חווה אלימות מכל סוג שהוא,
כשאת פוחדת מבן הזוג שלך ומהלכת על קצות האצבעות לידו,
זה אומר שיש לכם בעיה שדורשת טיפול. וככל שתנסי להתעלם ממה שקורה בזוגיות שלכם, לשכנע את עצמך שהמצב לא כזה נורא, או שיהיה בסדר, שהזמן יעשה את שלו, את מסתכנת בהגעה מהירה יותר למצב שממנו כבר אין דרך חזרה, למצב שממנו כבר לא תוכלי יותר להתעלם, גם אם ממש תרצי. ביטויי אלימות לא נוטים להיעלם מעצמם עם הזמן. להפך, הם מחמירים אם לא עושים שום דבר בקשר אליהם. אז גם אם היום מדובר “רק” בזה שהוא צועק עלייך, מקלל או מאיים, זה הזמן לעצור את זה.
אשמח לדבר אתך אם תרצי,
ד”ר פנינה ארד, 0507865822.
פגישות ייעוץ מתקיימות בקליניקה ואונליין.