רובנו מכירים בעובדה המצערת שאנחנו לא מושלמים ושלפעמים, אנחנו אפילו רחוקים מאוד מלהיות מושלמים. ואנחנו יודעים שמעצם היותנו בני אנוש, לצד החזקות והמעלות שלנו, יש לנו גם חולשות ותכונות אופי פחות חיוביות. בהמשך לכך, אנחנו מודעים גם לאפשרות שאנו עשויים לטעות, למעוד ולפגוע באנשים אחרים, גם מבלי שהתכוונו לכך. לעיתים, אנו שמים לב בעצמנו לכך שאמרנו או עשינו משהו שפגע באחר. לעיתים, אחרים מעירים לנו על התנהגותנו ולרוב, אנחנו גם מתחרטים על כך שפגענו ומתנצלים בפני מי שנפגע.
זה לא עובד ככה אצל אנשים עם הפרעת תקשורת. הקושי שלהם לראות את השקפותיהם ואת נקודות המבט של אנשים אחרים הוא מולד ונוירולוגי, כך שהנטייה הטבעית שלהם היא להתמקד בעמדה שלהם ולראות אותה כנכונה. במערכות היחסים האינטימיות שלהם, נדיר שהם יתנצלו, או שהם יבינו לבד שהם טעו או פגעו בבת הזוג שלהם. הם מרוכזים בעצמם ובאמת שלהם, ובדרך כלל, גם אם בת הזוג שלהם תשתף אותם ותגיד להם שהיא נפגעה ממשהו שהם אמרו או עשו, או תרחיק לכת ותדרוש מהם התנצלות, הם פשוט יסבירו לה שוב ושוב למה היא טועה, למה הם היו בסדר, ולמה היא לא הייתה צריכה להיפגע. בקיצור, ברוב המקרים, התנצלות לא תגיע מהם.
מה שעוד יותר גרוע הוא שאחרי שפגעו בבת הזוג, התנערו מאחריותם ומהצורך להתנצל, הם מסוגלים להמשיך הלאה, כאילו לא קרה כלום. הם יכולים לשכוח לגמרי ממה שקרה, לא להבין למה בת הזוג שלהם עדיין כועסת עליהם ולהתפלא שהיא מרוחקת מהם. בהרבה מאוד מקרים, נשים מספרות לי על בני זוג שמדברים אליהן בחוסר כבוד, צועקים עליהן או משפילים אותן ואז- בסוף היום, מצפים מהן להתעלם מכל מה שקרה ולהיכנס איתם למיטה. כשהן מסרבות, הם ממש לא מבינים מה הקשר בין הדברים.
רובנו מקשרים נושאים כמו הבעת חרטה ובקשת מחילה ליום הכיפורים, שחל פעם בשנה, אולם התנצלות הינה פעולה שגרתית יומיומית שבה מבקשים סליחה ממי שפגענו בו, בכוונה או בלי כוונה. גם אם אנחנו בטוחים שהצדק איתנו, אבל אנחנו אלה שהרמנו את הקול, או דיברנו בצורה מכוערת, יש מקום להתנצלות, במיוחד בזוגיות, במיוחד בפני בני הזוג שלנו. ההתנצלות היא על האופן שבו דיברנו, אם עשינו את זה בצורה שאינה מכבדת את האחר, כי לכל אחד מאיתנו מגיע יחס של כבוד, גם אם הוא טועה.
מה שעצוב הוא שהרבה אנשים עם הפרעת תקשורת שמצליחים להפגין איפוק בעבודה, או בכל מקום ציבורי אחר, מרשים לעצמם ‘לאבד את זה’ בבית. הם לרוב לא יגידו לבוס שלהם באופן בוטה מה הם חושבים עליו, גם כשהם מאוד כועסים, כי הם יודעים בדיוק אילו השלכות יכולות להיות כתוצאה מכך, והם כמובן לא רוצים לאבד את מקום העבודה שלהם. הם לרוב לא ישפילו, ילעגו או יירדו על אנשים במעגל החברתי שלהם, כי הם מבינים שאותם אנשים לא ימשיכו להיות החברים שלהם אם הם יעשו את זה. סביר להניח שהם גם לא יצעקו או יקללו את הלקוחות שלהם, כי הם לא רוצים לאבד אותם או למצוא את עצמם מתמודדים עם תביעה משפטית. אבל בבית, באזור הנוחות שלהם, הם הרבה פעמים מרשים לעצמם לשחרר את כל המחסומים, לדבר איך שבא להם, לפגוע בבת הזוג, מבלי להתנצל אפילו, ולצפות שלא תהיינה להתנהגותם השלכות.
אנשים שלא נוהגים להתנצל בפני בת הזוג שלהם צריכים להבין שהיא חשובה לא פחות מאנשים אחרים, אלא יותר. חשוב שיבינו שגם בזוגיות ישנן השלכות חמורות להתנהגות לא מכבדת ושהמחיר שהם עלולים לשלם יהיה כבד.
חשוב לי שתדעי שגם לך יש חלק בדינמיקה הזוגית הזאת, גם אם את זאת שנפגעת. אם את ממשיכה לדבר עם בן הזוג שלך אחרי שהוא פגע בך ומאפשרת לו לעבור לסדר היום, כאילו לא קרה כלום, את בעצם עוזרת לו ומנציחה את המצב הזה שבו מבחינתו, הכול בסדר. מה שהוא מבין זה שאפשר להמשיך להתייחס אלייך באופן פוגעני ושאין שום מחיר שהוא יצטרך לשלם על כך.
מה את יכולה לעשות כדי לשנות את המצב?
- לדרוש בתקיפות יחס של כבוד.
- להפסיק באסרטיביות כל פגיעה בך.
- לעמוד על כך שמגיעה לך התנצלות.
אנשים עם הפרעת תקשורת יכולים כמובן ללמוד להתנצל. יש אפילו אנשים שלמדו לעשות את זה כל כך טוב, שהם פשוט מתנצלים בלי הרף, בעיקר כדי לרצות את בת הזוג שלהם ולהשיג לעצמם “שקט תעשייתי”, גם אם הוא זמני בלבד. העניין הוא שלעיתים קרובות, הם ממש לא מבינים במה הם טעו או כיצד הם פגעו בה, והם מתנצלים רק כדי לצאת ידי חובה, כי הם מבינים שזה מה שבת הזוג מצפה מהם לעשות. בכל המקרים האלו, הם מן הסתם ימשיכו לעשות את אותם דברים פוגעניים שוב ושוב ויזכו לכעס הולך וגובר מצד בת הזוג שלהם, שרואה שלמרות התנצלותם, הם ממשיכים לחזור על אותן התנהגויות שעליהן הם התנצלו.
הרעיון הוא כמובן לא להמשיך לפגוע ולהתנצל פעם אחר פעם, אלא לדבר בצורה יפה ומכבדת, ולהימנע כמה שיותר מלפגוע בבני הזוג שלנו. ואם בכל זאת קורה שמועדים ופוגעים, אז מתנצלים בכנות ומכל הלב, מלבנים את הארוע, מפיקים לקחים, ורק אז ממשיכים הלאה.
נשים רבות מתמודדות עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהן, מבלי להעלות כלל על דעתן את האפשרות שבן זוגן נמצא על הקשת האוטיסטית. אחרות מבינות שבזה מדובר רק אחרי שנים ארוכות של בלבול וספקות המכרסמים בהן, עד לתחושה של אובדן השפיות.
הספר שלי: “החצי השני של הקשת” והקורס המקוון “נשים בזוגיות על הרצף” מציגים לראשונה בעברית את הידע הקליני והממצאים המחקריים העדכניים ביותר לגבי השפעתה של הפרעת תקשורת על מערכות יחסים זוגיות ולגבי מצבן של נשים הנמצאות בזוגיות עם גברים על הרצף התקשורתי. הם מספקים כלים להתמודדות עם האתגרים הייחודיים לזוגיות כזאת, לקבלת החלטות לגבי המשך הקשר הזוגי ולהובלת שינויים משמעותיים ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית.
הספר והקורס מיועדים לנשים הנמצאות בזוגיות מאתגרת, לאנשי מקצוע ולכל מי שרוצה לדעת, להבין ולצלוח את האתגרים ששונות נוירולוגית מביאה איתה למערכות יחסים רומנטיות.
אשמח לדבר איתך ולענות על שאלות,
ד”ר פנינה ארד, 0507865822.
שיחות אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.