הפרעת תקשורת – מדיה מול מציאות

“אני אומרת לבעלי לא פעם שהוא ‘אוטיסט’, אבל אני בסך הכול מתכוונת לזה שאני לפעמים מרגישה שהוא אטום, שאי אפשר לדבר אתו, שהוא לא מבין אותי בכלל”.

כאשר נשים משתמשות במילה ‘אוטיסט’ ומפנות אותה לעבר בן הזוג שלהן, הן לרוב עושות את זה בשעת כעס, תוך כדי מריבה, משתמשות במילה הזו כמילת גנאי שמטרתה לפגוע. הן לרוב לא באמת חושבות ברצינות שבן הזוג שלהן נמצא על הרצף האוטיסטי.

למונח ‘אוטיזם’ נלווית סטיגמה שלילית הניזונה מכל מה שאנחנו רואים במדיה בסדרות פופולאריות כמו “הרופא הטוב”, “לא טיפוסי”, או “אהבה על הספקטרום”. אנשים על הרצף האוטיסטי מצטיירים על המסך באופן מאוד סטריאוטיפי כאנשים בעלי מוזרות בולטת, אנשים שלא יודעים לשקר, לא מבינים בדיחות וציניות ומתקשים מאוד להסתדר בסיטואציות חברתיות. הם אמנם יכולים להיות גאונים ולהפגין יכולות מקצועיות מרשימות, אולם ברמה הבינאישית, די ברור שמדובר באנשים חריגים.

התמונה המצטיירת במדיה רחוקה מאוד ממה שקורה במציאות וקיימת בורות גדולה, הן לגבי כל מה שקשור לאוטיזם בתפקוד גבוה, במיוחד אצל מבוגרים, והן לאופן שבו מאפיינים אוטיסטיים באים לידי ביטוי בתוך מערכות יחסים זוגיות. המודעות למבוגרים הנמצאים בקצה העליון של הרצף האוטיסטי מאוד נמוכה בארץ. הדור המבוגר לא אובחן באופן פורמאלי בילדותו עקב היעדר קריטריונים מתאימים לאבחון של אוטיזם בתפקוד גבוה (אספרגר) לפני שנות התשעים.

בניגוד למה שאנחנו רואים במדיה, מבחינה חיצונית, אנשים עם הפרעת תקשורת נראים רגילים לגמרי. הם יכולים להשתלב באופן מוצלח ביותר מבחינה תעסוקתית, ליצור קשרים חברתיים וזוגיים, להתחתן ולהקים משפחות. הרבה מהם יודעים יפה מאוד לשקר, מבינים ומספרים בדיחות, ויכולים גם להיות ציניים. יש להם רגשות, אפילו מאוד עזים, והם יכולים לאהוב מכל הלב. וכמו שאנשים שונים זה מזה, גם אנשים על הרצף האוטיסטי מאוד שונים זה מזה. חלקם גאונים וחלקם לא, חלקם מגיעים להישגים מרשימים בתחום המקצועי שבו הם מתמחים, ואילו חלקם מתקשים להתפרנס ולהתמיד בעבודה. חלקם מופנמים וחלקם מוחצנים, ובגלל השונות הכול כך גדולה הזו, כל כך קשה לאבחן אוטיזם בתפקוד גבוה, גם אצל ילדים כיום.

אנשים עם הפרעת תקשורת יכולים לתעל את הכישורים הייחודיים שלהם למגוון רחב של מקצועות. הם יכולים להיות רואי חשבון, רופאים, אדריכלים, עורכי דין, פרופסורים באוניברסיטה, יזמים, או אנשי מכירות. הרבה מהם מוצאים את מקומם בעולם ההייטק ופורחים כמהנדסים ומתכנתים. יש ביניהם אומנים המפגינים את כישרונם בציור, פיסול, מוזיקה, כתיבה או משחק וחלקם זוכים להערכה והערצה על הופעותיהם מול קהל.

יכול מאוד להיות שהיחידה שלה יפריעו המאפיינים האוטיסטיים שלהם, זו בת הזוג שלהם, כי הציפיות שלה, באופן טבעי, הן אחרות ושונות ממה שמצופה מהם בעולם העבודה. היא תרצה אינטימיות, היא תרצה שיתוף רגשי והדדיות. היא גם תרצה עזרה, תמיכה וכתף להישען עליה. ואת כל הדברים האלה הם מתקשים לתת לה, לא כי הם לא אוהבים אותה, אלא בגלל שיש להם מוגבלות אמיתית, נוירו-ביולוגית, שמפריעה להם לעשות את זה. אותה מוגבלות גם מקשה עליהם להבין מה בדיוק בת הזוג שלהם רוצה מהם ועל מה היא מתלוננת.

לעיתים קרובות, דווקא אותם אנשים מצליחים שזוכים לשבחים ולהערכה מקצועית מחוץ לבית, נוטים להאמין שהכול אצלם בסדר, שהבעיה היחידה זו בת הזוג שלהם, שרוצה ודורשת מהם יותר מדיי ושאף פעם לא מרוצה ממה שיש לה וממה שהיא מקבלת מהם.

מה שהכי עצוב במצב המתסכל הזה, הוא שזוגות כאלו יכולים לחיות ככה, אחד לצד השני, במשך שנים רבות, מבלי להעלות כלל על דעתם שמאחורי אי ההבנות, המריבות והאכזבות שלהם מהקשר הזוגי, מסתתרת הפרעת תקשורת סמויה שמשפיעה על כל מה שקורה במערכת היחסים שלהם.

חוסר המודעות הזה נשען על האופן המעוות שבו אנשים עם אוטיזם מוצגים במדיה. החבר’ה הצעירים ב”אהבה על הספקטרום” למשל, סובלים ממגוון רחב של נכויות, שלא קשורות להפרעת התקשורת שלהם, אבל השילוב בין המוגבלויות הפיזיות לבין האוטיזם מאוד מטעה ויוצר אצל הצופים רושם שאוטיזם בתפקוד גבוה הוא משהו גלוי לעין שאי אפשר לפספס.

האמת היא שאוטיזם בתפקוד גבוה יכול להיות סמוי לחלוטין, בוודאי אצל מבוגרים לא מאובחנים שנאלצו להתמודד עם קשיים כאלו ואחרים לאורך שנות התבגרותם ופיתחו לעצמם במרוצת הזמן אסטרטגיות פיצוי והסתגלות. היכולות הקוגניטיביות והשפתיות של אנשים בתפקוד גבוה על הרצף האוטיסטי הן תקינות והיכולת הוורבלית שלהם יכולה אף להיות מצוינת. בהרבה מקרים, יכולת השכנוע שלהם כל כך טובה, שאנשי מקצוע רבים ומיומנים ‘נופלים בפח’ ואינם מצליחים להבין את התמונה במלואה כאשר הם פוגשים זוגות עם שונות נוירולוגית. לעיתים, הם אפילו מפנים אצבע מאשימה כלפי הנשים ומצפים מהן להמשיך להתגמש, להתאים את עצמן, לעשות שינויים וויתורים באופן חד-צדדי, למרות שזה בדיוק מה שהן עשו במשך שנים, ללא שום מאמץ מצדו של בן הזוג לתת מענה לצרכים שלהן.

כדי שקשר זוגי יהיה מספק, שני בני הזוג אמורים להרגיש שהם מובנים, מוערכים ואהובים. שני בני הזוג צריכים להשקיע את המאמץ הנדרש, כדי להגיע למקום טוב שבו שניהם מקבלים מענה לצרכים שלהם. האתגר הזה קיים כמובן בכל מערכת יחסים זוגית, אבל זוגות עם שונות נוירולוגית מתמודדים עם קשיים קיצוניים יותר ובמקרים רבים, זקוקים לעזרה מקצועית כדי לצלוח את הקשיים שעומדים בדרכם.

 

אשמח לדבר אתכם,

ד”ר פנינה ארד, 0507865822.

פגישות ייעוץ אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.

הדרך שלך לשינוי מתחילה בצעד קטן אחד

הצטרפו אלי והרשמו עוד היום לאימון עם ד"ר פנינה ארד

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל