הפרעת תקשורת ופחד במערכת יחסים זוגית

 

כולנו היינו רוצים לחיות בבית שיש בו אווירה נעימה, שתהיה לנו מערכת יחסים טובה עם בן או בת הזוג שלנו ושנוכל לדבר בחופשיות על כל דבר, גם על דברים אישיים שמציקים לנו וגם על דברים שמפריעים לנו בקשר הזוגי.

כאשר לאחד מבני הזוג יש הפרעת תקשורת, זה לרוב לא קורה. הפרעת התקשורת מחבלת ביכולתו של בן הזוג להתמודד הן עם רגשותיו והן עם רגשותיה של בת הזוג שלו. הוא מתקשה לווסת את רגשותיו, הוא נוטה להיפגע במהירות ומרבה לפרש אמירות ניטראליות או ניסיון לדבר על קשיים, כביקורת המופנית כלפיו.    

בן הזוג שיש לו הפרעת תקשורת נוטה להגיב בשתי דרכים אופייניות כאשר הוא כועס או נפגע: הוא מתפרץ בזעם, או שותק ומתרחק.

כאשר התגובה האופיינית של בן הזוג היא התקף זעם אלים ותוקפני, נשים מוצאות את עצמן לעיתים קרובות מהלכות על קליפות של ביצים, משתדלות לחשוב על כל מילה שיוצאת להן מהפה, מנסות שלא לעורר את חמתו של בן הזוג. כמובן שלא תמיד הן יכולות לצפות מראש מה יכעיס אותו, כך שההשתדלות שלהן מצליחה במקרה הטוב, באופן חלקי בלבד.

 

עצוב לי לשמוע מנשים משפטים כמו: 

“אני מתכווצת כבר כשאני שומעת את האוטו שלו בחנייה”.

“איך שהוא נכנס הביתה, כולנו נכנסים לכוננות ספיגה”.

“יש לו מה להעיר על כל דבר. הכול מרגיז אותו ומפריע לו”.

 

יוצא לי לשמוע מנשים תיאורים כמו:

“כשהוא כועס, זה כמו מכונת ירייה. הוא יורה לכל הכיוונים”.

“אין לו שום פילטרים. כשהוא מאבד את זה, הוא אומר דברים איומים ונוראים”.

 

נשים רבות שמגיעות אליי לקליניקה מדווחות על התקפי זעם קיצוניים של בן הזוג הכוללים אלימות מילולית, הטחת חפצים לרצפה ושבירתם, או גרימת נזק לרכוש ביתי. הן לא תמיד מבינות שמדובר באלימות פיזית לכל דבר ועניין, גם אם הן עצמן לא חוו פגיעה גופנית ישירה. חלקן חוות את המתח באוויר מרגע שבן זוגן נכנס הביתה. הן מתארות שינוי קיצוני באווירה, כשכל בני הבית הופכים להיות דרוכים ונזהרים מלעשות או לומר משהו שעלול לגרור תגובות קשות מצד בן הזוג שלהן.

מנגד, תגובה של שתיקה רועמת, שלפעמים יכולה להימשך הרבה מאוד זמן, אלימה ומאיימת לא פחות, כך שההליכה על קצות האצבעות קיימת גם במקרים האלו, כאשר בת הזוג חוששת להיענש ב’ברוגז’ מתמשך על דברים שהיא אומרת ושבן הזוג נפגע מהם, למרות שלא הייתה לה שום כוונה לפגוע בו. 

נשים הרבה פעמים מוצאות לעצמן פתרונות כמו: לוותר, להבליג, לשתוק, לעשות מה שהוא רוצה… הפתרונות האלה לא תמיד עובדים. בהרבה מאוד מקרים, בן הזוג מוצא על מה להתפוצץ, גם כשהן מאוד משתדלות לרצות אותו. וגם במקרים שהן מצליחות למנוע את התפרצויות הכעס שלו, המחיר שהן משלמות כבד מנשוא. זה בעצם אומר שהן באופן קבוע מבטלות את הצרכים והרצונות שלהן ומתאימות את עצמן באופן מלא לצרכיו ולרצונותיו של בן הזוג.

אף אישה לא יכולה להיות מרוצה מהסידור הזה לאורך זמן. גם אם היא מספרת לעצמה שבסך הכול, בן הזוג שלה אדם מאוד חיובי, אכפת לו מהבית ומהילדים, הוא עובד קשה ומפרנס טוב. גם אם היא מסבירה לעצמה שיש לו פתיל קצר, שהכוונות שלו טובות ושהוא לא באמת מתכוון לפגוע בה או בילדים. גם אם הוא מתנצל אחר-כך ומבטיח שזה לא יקרה שוב. גם אם הוא אומר לה שהוא אוהב אותה וגם אם היא מאמינה לו. זה פשוט לא מספיק.

הפגנת אהבה וכוונה טובה בתוך מערכת יחסים זוגית צריכה להיות הרבה יותר מהצהרה. כן, זה נהדר אם הוא אומר לך שהוא אוהב אותך ורוצה בטובתך ובטובת הילדים. אלו משפטים שתמיד נעים לשמוע. אבל איך בדיוק הוא מראה לך את האהבה שלו ואת כוונותיו הטובות ביומיום שלכם?

ביקורת בלתי פוסקת, צעקות רמות, מילים משפילות או מקטינות, כל אלו הם לא ביטויים של אהבה.

פחד ואהבה לא הולכים ביחד.

כשאת מרגישה מאוימת, כשבן הזוג שלך מפגין כלפייך התנהגויות פוגעניות, כשתחושה של פחד משתלטת עלייך, באופן טבעי, לא נשאר אצלך הרבה מקום לאהבה.

יוצא לי לפגוש הרבה מאוד נשים שחוות מצוקה במערכת היחסים הזוגית שלהן ומתמודדות עם התנהגויות בלתי הולמות כלפיהן מצד בן הזוג. חלקן שוקעות לדיכאון, חלקן ממש נהיות חולות. קיים קשר הדוק בין הגוף לנפש וכשמצוקה נפשית לא מוצאת לעצמה מקום לביטוי, פעמים רבות, הגוף מבטא אותה, כמו שרק הוא יודע לעשות את זה. אני פוגשת נשים שסובלות מפיברומיאלגיה, מעייפות כרוניות וגם ממחלות אוטו-אימוניות קשות.    

בהרבה מהמקרים שאני פוגשת, קיימת ברקע הפרעת תקשורת שמעולם לא אובחנה אצל בן הזוג. הוא באמת אוהב את אשתו ואת ילדיו, לא מתכוון לפגוע בהם ובכל זאת, עושה את זה לעיתים קרובות. חשוב להבין שבסופו של דבר, זה לא באמת משנה אם הוא עושה את זה בכוונה או לא בכוונה. זה אפילו לא משנה אם הוא מודע לעוצמת הפגיעה או לא. פגיעה זאת פגיעה והנזק נגרם בכל מקרה, גם אם לא עומדת מאחוריו כוונה רעה.

חוסר שליטה בכעסים זאת בעיה שמאפיינת הרבה גברים. בין אם הפתיל הקצר נובע מהפרעת תקשורת ובין אם הבעיה נובעת ממקור אחר, אין לזה שום הצדקה ואף אישה לא צריכה להסכים לחיות בפחד.

כל אחד מאיתנו יכול ללמוד לנהל את הכעסים שלו, לדבר בצורה מכבדת ולשלוט בהתנהגותו. אבל הוא צריך לרצות ללמוד לעשות את זה. כדי שיהיו לו הרצון והמוטיבציה ללמוד, הוא קודם כל צריך להבין שמה שהוא עושה חמור ופוגע באנשים היקרים לו ביותר. הוא צריך לקחת אחריות על התנהגותו ולהביע נכונות לשנות אותה.

הגברים האלו, שגם אותם אני פוגשת, לרוב מתקשים מאוד לראות את עצמם כאנשים אלימים. לפעמים, הם ממש נפגעים כשאומרים להם את זה, מסרבים בכלל לחשוב על האפשרות שיש משהו אלים בהתנהגותם. הם גם מתקשים לא פעם להאמין שבת הזוג שלהם באמת פוחדת מהם ומזדעזעים לשמוע על כך. מבחינתם, גבר אלים זהו גבר שמכה את אשתו וגורם לה להסתובב עם פנס בעין או עם סימנים כחולים על גופה, או ההוא שרצח את בת הזוג שלו, כמו באחד המקרים המדוברים בחדשות.

לצערי, בדרך-כלל, הגברים שמוכנים להקשיב, לקחת אחריות על התנהגותם, ללמוד להתנהל אחרת ולעשות שינוי, עושים את זה רק כשהם מרגישים שהקרקע הולכת ונשמטת מתחת לרגליהם. כשזה כבר ברור להם לגמרי שבת הזוג שלהם מתרחקת מהם, נמנעת מקרבתם ולפעמים, אפילו מביעה את רצונה המפורש לעזוב את הקשר ומתכוונת לכך ברצינות.

וקשר כזה בהחלט רצוי לעזוב אם לא חל בו שינוי.

כשנשים אומרות לי שהן נשארות רק בגלל הילדים המשותפים, אני שולחת אותן לחשוב אם זו באמת טובת הילדים, לראות מערכת יחסים זוגית שיש בה אלימות או חוסר כבוד כלפי האישה, פחד מבן הזוג, וויתור או השלמה עם התנהגויות פוגעניות. מה בעצם הילדים לומדים כאן? האם זאת הדוגמה האישית שהיא רוצה לספק לבת שלה? האם ככה היא הייתה רוצה שהבן שלה יתנהג בעתיד במערכת יחסים זוגית משלו? הרי זה לא משנה מה נאמר ומה נרצה ללמד את הילדים שלנו, חשוב להכיר בכך שהלמידה העיקרית שלהם מתרחשת מצפייה במה שאנחנו עושים בפועל, לא ממה שאנחנו אומרים להם.

כאשר קיים קושי לשלוט בכעסים, הוא מן הסתם לא בא לידי ביטוי רק מול האישה, אלא גם מול הילדים. סביר להניח שבן הזוג צועק גם עליהם, מאיים, מרבה לבקר, להשפיל, או להעליב גם אותם. יכול מאוד להיות שגם הם פוחדים ממנו. ומה שבטוח, זה שהביטחון והערך העצמי שלהם נרמסים כשאבא שלהם מתייחס אליהם בחוסר כבוד, פוגע בהם ומקטין אותם. 

אז אם בן הזוג שלך מוכן לעשות שינוי, זה מבורך וכדאי לך לנצל את זה, כי גם אם תחליטי בסופו של דבר להיפרד ממנו, הילדים ייצאו נשכרים.

ואם הוא לא מוכן לעשות שינוי, אם הוא לא מבין שיש לו בעיה ולא מוכן לקחת עליה אחריות, זה משאיר את הכדור בידיים שלך לגמרי. זה אומר שאת צריכה לדאוג לעצמך, להתחזק, מכל הבחינות, להציב גבולות באופן אסרטיבי ולקבל את ההחלטות הטובות ביותר עבורך ועבור ילדייך.

 

הבית שלנו אמור להיות עבורנו חוף מבטחים. הבית הוא המקום שבו אנו אמורים להרגיש בטוחים ומוגנים.

בית לא צריך להתנהל באווירה של פחד, וכשזה קורה, כל בני הבית נפגעים.

יחס של כבוד הוא תנאי בסיסי לחיי זוגיות ולתקשורת באופן כללי, לפני שמדברים אפילו על אהבה.

זהו יחס שזכותו של כל אדם לקבל, מעצם היותו בן אנוש.

אין שום סיבה להסכים לקבל יחס שאינו מכבד מאף אדם, בטח לא מבן הזוג שלנו.

 

אשמח לדבר אתך,

ד”ר פנינה ארד: 0507865822.

פגישות ייעוץ אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.

הדרך שלך לשינוי מתחילה בצעד קטן אחד

הצטרפו אלי והרשמו עוד היום לאימון עם ד"ר פנינה ארד

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל