מערכת יחסים זוגית טובה מצריכה גמישות מצד שני בני הזוג. זה אומר שבמקרים שבהם כל אחד מהם רוצה משהו אחר, הם יצטרכו להתפשר ולמצוא יחד את דרך האמצע שתספק את שניהם, ובמידה ולא יצליחו לעשות את זה, אחד מהם ייאלץ לוותר לטובת רצונו של השני , כשבאופן אידיאלי, בכל פעם זה יהיה מישהו אחר שעושה את הוויתור…
כאשר לבן הזוג יש הפרעת תקשורת בלתי מאובחנת, שלרוב מגיעה עם חוסר גמישות מוחלט, נוצר לא פעם מצב של זוגיות לא בריאה שבה האישה היא זו שמוותרת שוב ושוב על רצונותיה, מתאימה את עצמה לצרכים ולהעדפות של בן זוגה ומוצאת את עצמה כפופה למערכת כללים נוקשה לגבי איך הדברים אמורים להתנהל.
זה קורה מכמה סיבות:
- אנשים על הרצף נוטים לחשיבה של שחור- לבן, הכול או כלום, נכון או שגוי. קשה להם לגלות גמישות מחשבתית ולהבין נקודות מבט השונות מאלו שלהם, כך שהעדפותיהם של אנשים אחרים נתקלות בדרך-כלל בהתנגדות מצידם.
- לכולנו קשה להתמודד עם מצבים של שינוי ואי וודאות, אבל לאנשים על הרצף קשה במיוחד. על מנת להרגיש ביטחון, יש להם צורך עז בשליטה, מה שמתבטא פעמים רבות בחוסר ספונטניות, בתכנון לפרטי פרטים ובהקפדה על שגרה נוקשה, עד כדי קושי להתמודד אפילו עם שינויים קלים בתוכה.
- מרבית האנשים על הרצף מתמודדים גם עם קשיים בוויסות חושי הבאים לידי ביטוי ברגישות מוגברת או מופחתת לגירויים כמו: אור, רעש, ריחות, טמפרטורה, טעמים מסוימים ומגע. הם נוטים לדרוש מאנשים בסביבתם להתאים את עצמם לצרכים שלהם, מבלי להתחשב בהעדפותיהם של אחרים.
כאשר בת הזוג אינה נענית לצרכיהם או להעדפותיהם של אנשים על הרצף, הם עלולים להגיב בהתפרצויות זעם קשות, או להעניש אותה בשתיקה ובהתרחקות מצידם, כך שבמקרים רבים, בת הזוג מוותרת מראש על רצונותיה, על מנת לשמור על שלום בית ולהימנע ממריבה.
מצרפת דוגמאות מהקליניקה:
“בן הזוג שלי משוכנע שהוא פיצח את הדרך הכי יעילה ושהוא יודע טוב יותר מכל אחד אחר איך לסדר את הכלים במדיח/ לקפל כביסה/ לגהץ בגדים והרשימה עוד ארוכה. אין לי בעיה עם זה, כל עוד הוא עושה את הדברים. הבעיה היא שהוא מצפה גם ממני לבצע את המטלות האלו בדרך שלו וממש מתעצבן כשהוא תופס אותי מתנהלת אחרת”…
“שנינו עובדים קשה וחוזרים הביתה עייפים בסוף יום העבודה. בגלל שבעלי מרוויח יותר ממני, הוא רואה את עצמו כ’מפרנס’ ומבחינתו, בזה מסתכם התפקיד שלו במשפחה. הוא מצפה ממני לדאוג לכל מה שקשור לבית ולילדים וכועס בכל פעם שאני מבקשת את העזרה או את המעורבות שלו”.
“בן הזוג שלי מאוד מחושב בכל מה שקשור לניהול הכסף שלנו. גם אני בעד לחסוך. העניין הוא שלדברים שחשובים בעיניו הוא מתייחס כאל הוצאה לגיטימית, ואילו הדברים שחשובים לי נראים בעיניו בזבוז כסף. נמאס לי לריב אתו ולנסות להצדיק כל הוצאה כספית שלי”…
“אין שום מקום לספונטניות אצלנו בבית. הכול צריך להיות מתוכנן מראש, לפרטי פרטים. בעלי מתחרפן בכל פעם מחדש כשמשהו משבש את התכנון המקורי שלו, או אם קורה משהו שמצריך טיפול מידי, כמו ילד חולה או מכשיר חשמלי שפתאום התקלקל”.
“רעש באוטו מאוד מפריע לבן הזוג שלי להתרכז בנהיגה, כך שלא רק שאני נאלצת לשתוק כל הדרך בנסיעות משותפות שלנו, אלא שאני צריכה לדאוג גם שהילדים יהיו בשקט…”
זה נכון וראוי להתחשב ברגישות חושית כזו או אחרת של בן הזוג. זה חשוב לבוא לקראתו בדברים שמאוד מפריעים לו. הבעיה היא שיש הרבה כאלה אצל אנשים על הרצף, והבעיה היותר חמורה, היא שההתחשבות איננה הדדית. גם כאשר בת הזוג עושה ויתורים, נענית לבקשות, מבינה ומתחשבת בבן הזוג שלה, היא עצמה לא זוכה להקשבה ולנכונות לבוא לקראתה, בדברים שחשובים לה. יתרה מזאת, הבעיה העיקרית היא שכאשר האישה מרגילה את בן זוגה בתחילת הקשר לזה שהיא עושה את כל הוויתורים בזוגיות שלהם, זה הופך להיות הסטטוס קוו של הקשר, ומאוד קשה לשנות את הדינמיקה הזוגית הזו בהמשך.
מסגרת הכללים הנוקשה שמכתיב בן הזוג מאפשרת לו להרגיש ביטחון ושליטה בסביבה, בעוד שבת הזוג שלו והילדים מרגישים לעיתים קרובות כמו נתינים במשטר דיקטטורי, כשהם נאלצים לשים את העדפותיהם ואת שיקול הדעת שלהם בצד ולפעול על פי הדרך שלו, שהיא כמובן הדרך הנכונה והיעילה לעשות את הדברים…
זוגיות בריאה וחיי משפחה טובים מצריכים גמישות!!!
אפילו נשים עם אופי טיפולי או מרצה, ועם סבלנות רבה, שנוטות להיענות באהבה לבן הזוג בשלבים הראשונים של הקשר ולבוא לקראתו, רוצות בהמשך הדרך לקבל מענה גם לצרכים שלהן, ואז- כשהן נתקלות שוב ושוב בחוסר הגמישות של בן זוג שמתקשה לקבל את השינוי בסטטוס קוו של הקשר הזוגי, הן מוצאות את עצמן במצבי קיצון של כעס ותסכול, בתוך מריבות אינסופיות, או שהן שוקעות לדיכאון תוך כדי ויתור וייאוש ממערכת היחסים הזוגית.
חלק מהקשרים האלו מסתיימים מן הסתם בגירושין, וחלקם, בפרידה לא פורמאלית שבה בני הזוג מתרחקים אחד מהשני ומנהלים חיים עצמאיים תחת קורת גג משותפת.
חשוב לי להדגיש כי כאשר לשני בני הזוג יש רצון ומוטיבציה להישאר במערכת היחסים הזוגית ונכונות לקבל עזרה מקצועית, ניתן לייצר שינויים משמעותיים בתקשורת ובהתנהלות הזוגית ובסופו של דבר- למצוא את הדרך שבה שני בני הזוג יקבלו מענה לצרכים שלהם ויהיו מרוצים ומסופקים מהזוגיות.
כאשר בן הזוג מסרב לשתף פעולה בתהליך של ייעוץ זוגי, זה הזמן להבין ולהשלים עם כך שהמצב לא עומד להשתנות, להתחזק – נפשית וכלכלית, ולקבל החלטות אמיצות לגבי המשך הזוגיות.
נשים רבות מתמודדות עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהן, חוות חסך רגשי מתמשך ומצוקה חמורה, מבלי להעלות כלל על דעתן את האפשרות שבן זוגן נמצא על הקשת האוטיסטית. אחרות מבינות שבזה מדובר רק אחרי שנים ארוכות של בלבול וספקות המכרסמים בהן, עד לתחושה של אובדן השפיות.
הספר שלי: “החצי השני של הקשת” והקורס המקוון “נשים בזוגיות על הרצף” מציגים לראשונה בעברית את הידע הקליני והממצאים המחקריים העדכניים ביותר לגבי השפעתה של הפרעת תקשורת על מערכות יחסים זוגיות ולגבי מצבן של נשים הנמצאות בזוגיות עם גברים על הרצף התקשורתי. הם מספקים כלים להתמודדות עם האתגרים הייחודיים לזוגיות כזאת, לקבלת החלטות לגבי המשך הקשר הזוגי ולהובלת שינויים משמעותיים ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית.
הספר והקורס מיועדים לנשים הנמצאות בזוגיות מאתגרת, לאנשי מקצוע ולכל מי שרוצה לדעת, להבין ולצלוח את האתגרים ששונות נוירולוגית מביאה איתה למערכות יחסים רומנטיות.
אשמח לדבר איתך,
ד”ר פנינה ארד, 0507865822.
פגישות אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.