הרבה נשים מוצאות את עצמן במלכוד ומרגישות כבולות בתוך מערכת יחסים זוגית שבה אין מקום לחירות האישית שלהן. חלקן חיות בתוך “כלוב של זהב”, שמגיע עם מעטפת חיצונית זוהרת. בעיני הסביבה, נראה שהן נהנות מחיים טובים וממשפחה מאושרת. יש להן בעל שמרוויח מצוין, בית גדול ויפה, ילדים מוצלחים. הן חיות ברווחה כלכלית ולא חסר להן שום דבר.
מה שהסביבה לא תמיד יודעת הוא שהשפע החומרי שממנו הן לכאורה נהנות, מגיע לא פעם עם תנאים והגבלות. גם לנשים עצמן לוקח לפעמים הרבה מאוד זמן להבין שאם הן נאלצות לתת דין וחשבון לבן הזוג שלהן על כל הוצאה כספית, אם הן צריכות לקבל את רשותו לגבי כל דבר שהן רוצות לקנות, או אם אין להן גישה ישירה לחשבון הבנק המשותף, מדובר באלימות כלכלית.
חלק מהנשים מתמודדות עם מגבלות מסוג אחר, כשהן נאלצות לקבל את אישורו של בן הזוג לעבוד מחוץ לבית, להיפגש עם בני משפחה, עם חברות או חברים, או לצאת ללימודים. לא תמיד נשים נמנעות מלעשות את כל הדברים האלו בגלל איסור של בן הזוג. לפעמים, הן פשוט לא מוצאות את הזמן לעשות את כל אלו בגלל חוסר שותפות ומעורבות של בן הזוג בכל מה שקשור לגידול הילדים ולתחזוקה השוטפת של הבית. בהרבה מהמקרים האלו, קיימת בין בני הזוג חלוקת תפקידים לא הוגנת ולא שיווניות שמשאירה את הנשים להיות אלו שנושאות בנטל האחריות הכבד לבדן, וגורמת להן להרגיש כמו אימהות חד הוריות.
גם נשים החופשיות להוציא כסף כאוות נפשן, לעשות מה שהן רוצות בזמנן הפנוי ושבן הזוג שלהן מתפקד כשותף פעיל בבית, מרגישות לעיתים קרובת שהן נמצאות במבוי סתום כשהן מתמודדות עם התנהגויות פוגעניות של בן הזוג כלפיהן או כלפי הילדים, או חוות התעללות נפשית מצדו, כשלפעמים לוקח להן שנים רבות להבין בכלל שהן קורבן לאלימות.
הפרעת תקשורת לא מאובחנת אצל בן הזוג, יכולה לגרום לבלבול מאוד גדול. מצד אחד, הוא באמת אדם טוב, אוהב את אשתו ואת הילדים ועושה כמיטב יכולתו לדאוג להם. אבל מצד שני, הוא יכול להתפוצץ על בני המשפחה בחמת זעם, או להתעלם מהם בהפגנתיות כשמשהו קטן מכעיס אותו, או כשדברים לא נעשים לשביעות רצונו.
חוסר היכולת לצפות את המקרים האלו שבהם בן הזוג יתפרץ בכעס, או לחילופין, יתרחק ויסתגר, מכניס לא פעם נשים שנמצאות בזוגיות כזאת לכוננות ספיגה, או גורם להן להלך על קצות האצבעות, להיזהר מלדבר על נושאים טעונים, להיזהר מלדבר על רגשות שליליים.
בחלק גדול מהמקרים האלו, אווירה של מתח ופחד הולכת ומשתלטת על הבית. כל בני המשפחה משתדלים לשמור על פרופיל נמוך, חוששים, נמנעים ומשתדלים לרצות את מי שמפיל עליהם אימה בתגובותיו הקיצוניות, בתקווה לשמור על השקט, עד ההתפרצות הבאה.
אני מזדעזעת בכל פעם מחדש כשאני שומעת מנשים שהן נכנסות למיטה עם בן זוג כזה רק כדי להרגיע אותו קצת, למרות שהן סולדות ממנו, למרות שהדבר האחרון שהן רוצות זה שהוא ייגע בהן, למרות שהן ממש לא נהנות.
הנשים האלו לא תמיד מבינות שהן לא חייבות, שיש להן את האפשרות לסרב, שזה בסדר לומר שזה לא מתאים להן. וגם אלו שיודעות ומבינות, מסבירות לי פעמים רבות שהן פשוט רוצות להשיג איזשהו ‘שקט תעשייתי’, ולו גם זמני.
זוגות כאלו לא מצליחים לתקשר ביניהם באופן יעיל, לא במיטה ולא מחוצה לה. עם הזמן, רשימת הנושאים הנפיצים שלהם הולכת ומתארכת, כך שבסופו של דבר, בני הזוג הופכים להיות מעין שותפים לדירה והתקשורת ביניהם מצטמצמת למינימום ההכרחי לתפעול הבית.
נשים שנמצאות בזוגיות כזו סובלות מבדידות קשה, אינן מקבלות מענה לצרכים הרגשיים שלהן ומתמודדות עם קשיים יום יומיים המשפיעים לרעה על בריאותן הפיזית והנפשית. נשים שמרגישות כבולות בזוגיות מאמללת נכבות ומאבדות את שמחת החיים שלהן.
חלקן לא מצליחות לראות כלל את האור בקצה המנהרה, לא מצליחות לראות את עצמן משתחררות מהקשר הזוגי, לא מצליחות לראות את עצמן מסתדרות לבד מבחינה כלכלית ולא מעזות אפילו לדמיין את עצמן בזוגיות שיש בה תקשורת טובה, הדדיות, או גילויים של חיבה ואהבה.
נשים שמרגישות לכודות בזוגיות כזאת היו הרבה פעמים ילדות טובות שלמדו כבר בגיל צעיר לרצות את הוריהן ולעמוד בציפיות ובדרישות שהופנו כלפיהן. יכול מאוד להיות שהן למדו בשלב מוקדם בחייהן שלצרכים ולרצונות שלהן אין הרבה משמעות וכי הן צריכות לשים את עצמן במקום אחרון ולתת קדימות למה שאחרים רוצים וצריכים מהן.
חלק מהנשים האלו גדלו בבתים עם אווירה קשה וביקורתית, מיעטו לקבל שבחים או מחמאות ונשארו תמיד עם תחושה שלמרות המאמץ וההשתדלות שלהן, מה שהן עושות הוא אף פעם לא מספיק טוב.
לחלק מהנשים האלו יש אופי טיפולי והן מגלות אחריות אישית גדולה כלפי הסובבים אותן מגיל צעיר. הן אוהבות לעזור לזולת, לספק תמיכה ואוזן קשבת לאחרים ולתת מעצמן. הן שואבות סיפוק ומשמעות מעצם הנתינה וחלקן אף בחרו לעסוק במקצוע טיפולי.
הנשים האלו מוצאות את עצמן, באופן שאינו מקרי, בזוגיות שבה אין מקום לצרכים או לרצונות שלהן. כדי לצאת לחופשי, הן צריכות לקבל עזרה. הן צריכות להתחבר מחדש לחלומות ולשאיפות שלהן, לחזק את הביטחון העצמי שלהן ואת תחושת המסוגלות שלהן, הן צריכות להבין ולהפנים שמגיע להן להשמיע את קולן.
כדי לצאת לחופשי, הן חייבות להתעורר, להפסיק לחכות למישהו שיושיע אותן, לנקוט בפעולה וליזום בחייהן שינויים. הן צריכות להבין שרק הן יכולות להעניק לעצמן את החירות האישית שלהן.
נשים רבות מתמודדות עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהן, מבלי להעלות כלל על דעתן את האפשרות שבן זוגן נמצא על הקשת האוטיסטית. אחרות מבינות שבזה מדובר רק אחרי שנים ארוכות של בלבול וספקות המכרסמים בהן, עד לתחושה של אובדן השפיות.
הספר שלי: “החצי השני של הקשת” והקורס המקוון “נשים בזוגיות על הרצף” מציגים לראשונה בעברית את הידע הקליני והממצאים המחקריים העדכניים ביותר לגבי השפעתה של הפרעת תקשורת על מערכות יחסים זוגיות ולגבי מצבן של נשים הנמצאות בזוגיות עם גברים על הרצף התקשורתי. הם מספקים כלים להתמודדות עם האתגרים הייחודיים לזוגיות כזאת, לקבלת החלטות לגבי המשך הקשר הזוגי ולהובלת שינויים משמעותיים ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית.
הספר והקורס מיועדים לנשים הנמצאות בזוגיות מאתגרת, לאנשי מקצוע ולכל מי שרוצה לדעת, להבין ולצלוח את האתגרים ששונות נוירולוגית מביאה איתה למערכות יחסים רומנטיות.
בשנים האחרונות ליוויתי מאות נשים שבחרו לצאת לחופשי, נשים שהתמודדו עם אלימות נפשית, כלכלית או מינית בזוגיות שלהן. נשים שנשאו על כתפיהן את מלוא האחריות על הבית והמשפחה. נשים שהיו תלויות לפרנסתן בבן הזוג ולא האמינו שהן יכולות ומסוגלות להסתדר לבד.
המשותף לכל הנשים האלו הוא שבאיזשהו שלב בחייהן הן התעוררו והחליטו לבחור בחירות.
אשמח לעזור גם לך לצאת לחופשי,
חג חירות שמח,
פנינה ארד, 0507865822.
פגישות אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.