‘גזלייטינג’ ואוטיזם בזוגיות

“את מטורפת/ מופרעת/ לא שפויה”,

“את בור ללא תחתית”,

“את היסטרית/ פרנואידית/ מלודרמטית”,

“את חולת נפש”,

“את ממציאה דברים/ מדמיינת/ הכול בראש שלך”.

הרבה מהנשים המתמודדות עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהן מואשמות על ידי בני זוגן בחוסר שפיות, היסטריה, תלותיות, דרשנות או רגישות יתר, כשהאשמות כאלו ואחרות מלוות לא פעם גם בהמלצה חמה ללכת לקבל טיפול תרופתי, עזרה נפשית ואפילו אשפוז פסיכיאטרי.

זה יכול אולי להישמע מוזר למי שלא נמצאת בסיטואציה כזאת, אבל כשהאשמות כאלו נמשכות לאורך זמן, חלק מהנשים בסופו של דבר מאמינות שמשהו אצלן לא תקין, וגם אלו שחושדות שקיימת איזושהי בעיה אצל בן הזוג שלהן, מטילות לעיתים קרובות ספק בשפיות דעתן. מה שמשותף לכל מי שחווה גזלייטינג בזוגיות שלה הוא שהביטחון שלה במה שהיא רואה, שומעת ומרגישה הולך ומתערער עם הזמן.

מקור המונח ‘גזלייטינג’ הוא במחזה “Gaslight” שנכתב בשנת 1938 על ידי פטריק המילטון וזכה בשנות הארבעים גם לעיבודים קולנועיים. עלילת המחזה עוסקת בבעל שמנסה באופן מניפולטיבי לשכנע את אשתו ואחרים שהיא מטורפת. בשפה האנגלית המונח “Gaslighting” נפוץ ונעשה בו שימוש לתיאור מצב שבו אדם מבצע מניפולציות ומצליח לערער את תחושת המציאות של אדם אחר. מדובר בהתעללות רגשית הכרוכה בהכחשות מתמשכות של עובדות ובמזעור של רגשות, מה שגורם לקורבן בלבול גדול, עד כדי פקפוק ביכולת שלו לבטוח בזיכרון שלו ובהבנה הכללית של המציאות.

בניגוד למה שקורה בסרט המקורי, שם מדובר במניפולציה אכזרית של הבעל, המנסה לערער את תפיסת המציאות של אשתו באופן מכוון, הפרעת תקשורת בלתי מאובחנת אצל בן הזוג בהחלט יכולה לגרום לחוויה של ‘גזלייטינג’ אצל אשתו, למרות שלרוב, הוא אינו עושה זאת באופן מכוון.

האישה היא בדרך כלל היחידה שמתמודדת באופן אינטנסיבי עם המאפיינים האוטיסטיים של בן הזוג שלה, בין אם מדובר בכפייתיות שלו, בהתפרצויות זעם, בשתיקות ארוכות, בקושי שלו להביע ולהכיל רגשות ובחוסר היכולת שלו לספק לה תמיכה רגשית ולעמוד לצדה במצבים קשים.

זוגיות כזו מלווה בקצרים תקשורתיים מרובים וחוסר מובנות של שני בני הזוג, עד כדי תחושה שהם מדברים בשתי שפות זרות. בני הזוג רואים, חווים ומפרשים את העולם באופן שונה לגמרי. לאנשים עם הפרעת תקשורת יש קושי נוירולוגי להבין ולקבל דעות, נקודות מבט ורגשות שונים מאלו שלהם. גזלייטינג מתרחש כאשר בן הזוג מכחיש או ממזער את חוויותיה ורגשותיה של אשתו, בטוח שהוא זה שתמיד צודק, שהוא היחיד שיודע ומבין מה קרה ונצמד למה שהוא מפרש כאמת מוחלטת.

זה מבלבל במיוחד בכל אותם מקרים שבהם בן הזוג נתפס על ידי הסביבה כאיש משפחה מקסים המצליח בעבודתו ומוערך בזירה המקצועית שלו. בזמן שבני המשפחה המורחבת, החברים והמכרים המשותפים, ובעצם הסביבה כולה רואה את בן הזוג באור חיובי, זה משאיר את האישה לבד, תוהה אם הבעיה היא רק אצלה, מתחילה להאמין שאולי אכן היא זאת שלא רואה את המציאות כפי שהיא.

חוסר המודעות של שני בני הזוג לגבי הפרעת התקשורת שנמצאת ברקע ומשפיעה על כל מה שקורה בדינמיקה הזוגית, חוסר הנכונות של בן הזוג לקחת אחריות, להבין ולקבל את זה שלא ייתכן שבת הזוג שלו היא היחידה שאשמה בכל מה שלא עובד בקשר, הביטחון המוחלט שלו בכך שהוא בסדר – כל אלו יכולים להוביל נשים לקחת על עצמן את מלוא האחריות והאשמה להידרדרות מערכת היחסים.

יוצא לי לפגוש אצלי בקליניקה לא מעט נשים שמזה שנים הולכות בעקביות לטיפולים פסיכולוגיים פרטניים, חלקן גם נוטלות מזה זמן רב כדורים פסיכיאטריים נוגדי חרדה ודיכאון. ולמרות שהן מטופלות היטב, הן עדיין סובלות ממצוקה מאוד גדולה שנובעת מחסך רגשי עמוק ומתמשך ומצרכים בסיסיים ומהותיים שאינם מסופקים במסגרת הקשר הזוגי שלהן.

חלק מהנשים הנאלצות להתמודד באופן יום יומי עם האטימות האופיינית להפרעת התקשורת, עם היעדר אמפתיה וגילויי חיבה, עם חוסר השותפות וחוסר ההתעניינות של בן הזוג בהן ובילדים, אכן מגיעות לעיתים לקצה ו’מאבדות את זה’ מול בן הזוג. לא פעם, הן עצמן נבהלות מתגובותיהן הקשות בסיטואציות מאתגרות במיוחד. כאשר הן מוצאות את עצמן מגיבות בקיצוניות לעיתים קרובות, הן לרוב גם מבינות שהתנהגותן לא ראויה ושיש מקום לשינוי מצידן.

כמובן שאין שום הצדקה לתגובות לא פרופורציונאליות, להתפרצויות כעס חסרות שליטה או לשימוש במילים פוגעניות, אבל זה משהו שיכול לקרות לכל אחת כשהיא חווה מצוקה גדולה ותסכול מתמשך בזוגיות שלה, ובוודאי כשהיא הופכת לקורבן ל’גזלייטינג’.

נשים עושות פעמים רבות מאמץ גדול לשלוט בתגובותיהן, משתדלות באופן חד-צדדי לשפר את היחס שלהן כלפי בן הזוג ולהשקיע בקשר הזוגי, אך ניסיונות השיקום שלהן נכשלים בזה אחר זה כשהן נתקלות בחומה בצורה. כאשר בן הזוג אינו שותף לתהליך השינוי, כאשר לא נעשית שום עבודה מצדו וכאשר הוא לא לוקח אחריות על התנהגותו וחלקו בהידרדרות הקשר – סביר להניח שמה שיקרה בסופו של דבר זה שהוא עצמו יהיה מאוד מרוצה מהשינוי שחל בבת הזוג שלו, בעוד שהיא לא תרגיש שמתחולל שום שינוי ביחס שלו כלפיה. הדרך מכאן לתחושה של חוסר אונים, ייאוש ורצון לפרק את הקשר, יכולה להיות קצרה מאוד.

אצל חלק מהנשים, האסימון נופל רק אחרי שנים רבות של נישואים, אחרי שאחד הילדים המשותפים מאובחן על הרצף האוטיסטי, או אחרי היתקלות מקרית במאמר שמתאר מאפיינים של אוטיזם בתפקוד גבוה אצל מבוגרים ומסדר עבורן את כל חלקי הפאזל הבלתי פתורים. רק אז, הן סוף סוף חוות מידה מסוימת של הקלה ומבינות שלא רק הן האשמות במצב.

הרבה מהן מביטות בצער לאחור, על כל אותן שנים שבהן הרגישו שהן יורדות מהפסים, מבלי להבין כלל במה מדובר ועם מה הן מתמודדות. חלקן מאשימות את אנשי המקצוע שטיפלו בהן או בהם כזוג ולא ידעו לזהות את המאפיינים האוטיסטיים של בן זוגן. חלקן מאשימות את עצמן, על כך שלא קלטו את הרמזים הדקים, את תמרורי האזהרה שאולי היו בתחילת הקשר, מצרות על כך שלא ייחסו להם תשומת לב, או לעיתים אפילו בחרו במכוון להתעלם מהם. חלקן מצטערות שבמקום להקשיב לקולן הפנימי, לאינטואיציה שלהן, שאותתה שמשהו לא כשורה, בחרו להקשיב לכל הקולות האחרים בסביבתן שאמרו להן שכל הגברים הם אותו הדבר, שכולם קצת אוטיסטים, או שהפנו כלפיהן אצבע מאשימה ואמרו להן שיש להן בעל נפלא, שהן מן הסתם מגזימות ומתלוננות יותר מדי.

הן פתאום מבינות שהן לגמרי שפויות, שהציפיות שלהן ממערכת יחסים זוגית לא בשמיים בכלל, שלגיטימי מאוד לרצות בן זוג שיהיה שם בשבילן בעת צרה, שיהיה שותף פעיל בכל מה שקשור לבית ולילדים, שיביע כלפיהן חיבה ויתעניין במה שקורה איתן.

הן קולטות שהבדידות העצומה שהן חוות בזוגיות שלהן, היא זאת שלא נורמאלית, שלא כך אמורה להיראות מערכת יחסים זוגית. עמוק בפנים, הן הרי יודעות שתמונת המשפחה האידילית שמצטיירת בעיני המשפחה המורחבת והחברים, רחוקה מלשקף את מה שבאמת קורה בין כותלי ביתן.

ואחרי שהן מתחילות להבין שלבן הזוג שלהן יש הפרעת תקשורת שמעולם לא אובחנה, הפרעה שהקריטריונים האבחנתיים שלה לא היו ידועים בעבר ושגם כיום, המודעות לגבי קיומה אצל מבוגרים מאוד נמוכה, השלב הבא הוא להתעורר ולהבין שנטילת כדורים פסיכיאטריים אולי תאפשר להן להמשיך ולתפקד, אבל בוודאי לא תוציא אותן מזוגיות אומללה, שללא ספק, משפיעה לרעה על בריאותן הנפשית והפיזית. הצעד הנדרש על מנת ליצור תפנית חיובית בקשר הוא שינוי בדינמיקה הזוגית ובמערכת היחסים הזוגית והמשפחתית.

 

אז אם את מתמודדת עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלך,

אם בן זוגך מערער את תפיסת המציאות שלך,

או אם את עצמך מרגישה לפעמים שאת יורדת מהפסים,

 

אשמח לדבר אתך, לעזור לך לצאת מהבלבול ולעשות לך סדר בדברים.

ד”ר פנינה ארד, 0507865822.

פגישות ייעוץ אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.

הדרך שלך לשינוי מתחילה בצעד קטן אחד

הצטרפו אלי והרשמו עוד היום לאימון עם ד"ר פנינה ארד

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל