אלימות פסיכולוגית והפרעת תקשורת

“אני מרגישה כמו אישה מוכה, למרות שבעלי מעולם לא הרים עליי יד”.

את המשפט הקשה הזה אני שומעת לעיתים קרובות אצלי בקליניקה מנשים שאינן חוות פגיעות גופניות מצד בן הזוג שלהן והן בכל זאת קורבן לאלימות. לא תמיד הן יודעות ומבינות את זה. בעוד שפגיעות כמו מכה, דחיפה או כל חבלה פיזית ישירה אחרת, אינן נתונות ליותר מדיי פרשנויות, במקרים שבהם מדובר בסוגים אחרים של אלימות, לא תמיד זה ברור. בעוד שאלימות פיזית קיצונית, כמו מקרי רצח של נשים, זוכה לסיקור תקשורתי נרחב וכולנו קוראים ויודעים עליה, אלימות פסיכולוגית, אינה זוכה לאותה מידה של חשיפה תקשורתית וגם לא לאותה מידה של התייחסות רצינית מצד החוק. לכן, זה ממש לא מפתיע שהרבה נשים לא יודעות לזהות התנהגויות פוגעניות המופנות כלפיהן כאלימות.

אלימות פיזית תמיד מלווה גם באלימות פסיכולוגית, אולם אלימות פסיכולוגית יכולה לעמוד בפני עצמה, מבלי להיות מלווה על ידי אלימות פיזית. חשוב לדעת כי אלימות פסיכולוגית היא דווקא זו הנפוצה יותר מאלימות פיזית באוכלוסייה באופן כללי, ובמיוחד במקרים שבהם אצל אחד מבני הזוג קיימת הפרעת תקשורת, מאובחנת או לא מאובחנת. חשוב גם לדעת כי אלימות פסיכולוגית מקושרת לתוצאות בריאותיות חמורות יותר מאשר אלימות פיזית ומשפיעה לרעה על מצבן הפיזי והנפשי של נשים הנמצאות בזוגיות כזאת.

אלימות פסיכולוגית יכולה להתבטא בצעקות, קללות, זלזול, הטחת עלבונות ומילים מקטינות ומשפילות שמפחיתות את ערך האישה ופוגעות בדימוי העצמי שלה. אלו יכולים להיות גם איומים מילוליים או מבטים מאיימים שנועדו לעורר פחד. אלימות פסיכולוגית יכולה להתבטא בהגבלת החופש, איסור לצאת לעבודה, או איסור להיפגש עם חברות או עם בני משפחה, כמו גם ניסיון לשלוט על אופן הלבוש והמראה החיצוני של האישה כשהיא יוצאת מהבית. יוצא לי לפגוש הרבה מאוד נשים המהלכות בביתן על קצות האצבעות מחשש לעורר את זעמו של בן הזוג, שעלול להתפרץ בכעס גם על דברים קטנים וחסרי משמעות. גם כאן מדובר באלימות לכל דבר ועניין.   

אלימות כלכלית מתבטאת בשליטה של בן הזוג על כספי המשפחה, כאשר בהרבה מקרים, האישה נאלצת לבקש מבעלה אישור לגבי כל הוצאה כספית שלה ולעדכן אותו לגביה, גם כאשר לא קיימת בבית בעיה כלכלית אובייקטיבית המצריכה צמצום בהוצאות. אני פוגשת נשים שאין להן כרטיס אשראי או פנקס צ’קים משלהן ושמקבלות מהבעל ‘קצבה חודשית’ במזומן לצרכיהן האישיים. אין לו שום זכות לעשות את זה, גם כאשר האישה עקרת בית או עובדת ומרוויחה הרבה פחות ממנו.

לא תמיד נשים מבינות שכאשר בן הזוג שלהן כופה עליהן כל פעילות מינית שהיא בניגוד לרצונן, מדובר באלימות מינית, גם אם התוקף הוא הבעל החוקי שלהן. זכותן המלאה של נשים לומר לא, מכל סיבה שהיא, כאשר מדובר בגוף שלהן. גם כשהן משתפות פעולה, מתוך חשש מהתגובה של בן הזוג לסירוב מצדן, מדובר באלימות.

לרוב, אנשים עם הפרעת תקשורת אינם מפגינים התנהגויות העונות להגדרה המקובלת של אלימות פיזית ולכן, הם אינם רואים את עצמם כאנשים אלימים ואינם מודעים לחומרת הפגיעה שלהם בבת הזוג. יחד עם זאת, כאשר הם כועסים או מוצפים רגשית, הם נוהגים להגיב בשתי דרכים קיצוניות אופייניות: התפרצויות זעם או שתיקה והסתגרות. חשוב להבין כי למרות ההבדל העצום בין שתי ההתנהגויות האלו, שתיהן אלימות. כן, גם שתיקה. זה נראה כאילו התוקפן לא עושה כלום, הוא פשוט לא מדבר. אבל חוויית הכאב הרגשי והשקיפות הנלווית להתעלמות הזאת, לא פחותה מהכאב הנחווה באלימות פיזית.

בניגוד למעגל האלימות הקלאסי הכולל חרטה, התנצלות, פרחים או מתנות, גברים עם הפרעת תקשורת אינם נוהגים להתנצל או לנסות לפצות את בנות הזוג שלהם. הם בדרך כלל לא מרגישים אשמים. להפך, הם מרגישים שהתגובה שלהם מוצדקת לחלוטין ושבת הזוג שלהם גרמה להם להגיב באופן זה או אחר בגלל התנהגותה המתריסה או הבלתי מתחשבת. קשה להם לראות את נקודת המבט שלה, קשה להם להבין את רגשותיה ומאוד קשה להם להביע כלפיה אמפתיה. מדובר בקושי שהוא מולד ונוירולוגי. הרבה פעמים, היכולת המוגבלת שלהם לפרש את כוונותיה של בת הזוג גורמת להם לפרש סיטואציות באופן שגוי כך שהם משוכנעים שהם הקורבן, בזמן שלאמיתו של דבר, הם התוקפים.

התפרצות זעם יכולה לקחת בין כמה דקות לכמה שעות. ברגע שהיא חולפת, אנשים עם הפרעת תקשורת יכולים לעיתים קרובות לשכוח מהאירוע, להתעלם מהדברים שהם עשו או אמרו ולהתנהג כאילו לא קרה כלום. הבעיה היא שהם מצפים מבת הזוג שלהם לעשות את אותו הדבר, שגם היא תמשיך הלאה כאילו לא קרה כלום. הם מתקשים להבין את חומרת הפגיעה בה ואת התרחקותה מהם. 

אף אישה לא צריכה להסכים להיות קורבן לאלימות, לא פיזית וגם לא פסיכולוגית. אלימות פסיכולוגית חמורה לא פחות מאשר אלימות פיזית ונושאת עמה השלכות מדאיגות לגבי בריאותן הפיזית והנפשית של נשים. היא עלולה לגרום לחרדות, לדיכאון וגם למחלות כרוניות ואוטו-אימוניות קשות.

 

עצם המודעות לכך שמדובר באלימות כבר יכולה לחולל שינוי ולסלול את הדרך ליציאה ממעגל האלימות.

 

אלימות אפשר ללמוד לעצור ולהפסיק באסרטיביות, באופן חד-צדדי.

אם יש רצון, מוטיבציה ושיתוף פעולה של שני בני הזוג, אפשר לשקם את מערכת היחסים הזוגית ולצאת יחד לדרך חדשה.

אפשר גם להתחזק, להיפרד בטוב ולצאת לדרך חדשה בנפרד.

 

אשמח לדבר אתך,

ד”ר פנינה ארד: 0507865822.

פגישות אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.

 

הדרך שלך לשינוי מתחילה בצעד קטן אחד

הצטרפו אלי והרשמו עוד היום לאימון עם ד"ר פנינה ארד

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל