תיאוריית הכפות משמשת לתיאור מגבלות האנרגיה הנובעות מהחיים לצד מחלה כרונית, פיזית או נפשית. הדימוי של כפות, כיחידות אנרגיה, משמש הן להערכת רמת הקושי של מטלות, כלומר, כמה כפות נדרשות עבור ביצוע כל מטלה, והן להערכת כמות האנרגיה היומית הזמינה.
התיאוריה הזאת מניחה שאנשים בריאים מתעוררים בבוקר עם כמות כפות שאמורה לספק להם את האנרגיה הנדרשת עבור ביצוע סך כל הפעולות המצופות מהם במהלך יום שגרתי. לעומת זאת, אנשים הסובלים ממגבלה בריאותית, פיזית או נפשית, עשויים להתחיל את היום שלהם מראש עם מספר כפות מוגבל, כך שאם הם ינסו לעשות שימוש ביותר כפות מאלו שעומדות לרשותם, הם עלולים להתיש את עצמם, לקרוס, או לחוות החמרה במצבם הבריאותי, באופן שייאלצו להתחיל את יום המחרת עם כמות כפות נמוכה אף יותר.
את התיאוריה המקורית הגתה באופן ספונטני בלוגרית בשם קריסטין מיסרנדינו, חולת זאבת, שניסתה להסביר לחברה ששאלה, תוך כדי פגישה בבית- קפה, מה זה בדיוק אומר להיות חולה במחלה אוטו-אימונית כרונית. היא אספה 12 כפות משולחנות לצידה, שמה אותן מול חברתה וביקשה ממנה לתאר יום טיפוסי. בעוד החברה מתארת פעילויות יום יומיות שגרתיות, לקחה ממנה קריסטין עוד ועוד כפות, עד שמהר מאוד, לא נשארו לה יותר כפות. זה המחיש ועזר לחברה להבין שאפילו הפעולות הפשוטות ביותר, כמו לקום מהמיטה בבוקר, לצחצח שיניים, להתלבש, גוזלות הרבה מאוד אנרגיה כאשר מספר הכפות מוגבל מראש, מה שאומר, שצריך לחשוב ולתכנן כל פעולה וגם לעשות תיעדוף למטלות יומיות, על מנת שיישארו מספיק כפות כדי לסיים את היום.
למה אני מאמינה שתיאוריית הכפות יכולה לעזור כרגע לכולנו?
כאשר מתמודדים עם כל סוג של מצוקה נפשית – מצבי לחץ/ אבל/ כאב/ חרדה/ דיכאון/ חוסר שינה/ חוסר וודאות – ובימים אלו, כולנו נמצאים באיזשהו מקום על הסקלה הזאת, אנחנו מתחילים מראש את היום עם כמות מוגבלת של אנרגיה.
אז קודם כל, חשוב שנהיה מודעים לכמות האנרגיה שאיתה קמנו בבוקר, להעריך את מספר הכפות שעומדות לרשותנו ואמורות להספיק לנו לתפקוד מיטבי לאורך כל היום, לעשות תיעדוף לרשימת המטלות שלנו, לראות מה חיוני, מה הכי דחוף, מה ניתן לדחות ליום אחר, על מה אפשר אולי לוותר, ואיפה ניתן להאציל סמכויות לאנשים אחרים, או פשוט, לבקש עזרה.
בהתאם לכמות היומית של כפות העומדת לרשותנו, כדאי לקחת בחשבון גם את קצב העבודה שלנו. זה אומר למשל, שאפילו משימה כמו טיגון חביתה לארוחת הערב, מטלה שבשגרה רגילה אנו מבצעים בקלות ובמהירות, יהיה לנו קשה יותר לבצע, זה ייקח לנו יותר זמן וידרוש מאיתנו השקעה מוגברת של אנרגיה, אם אנחנו בסוף היום, אחרי לילה ללא שינה.
כאשר אנחנו מוצפים בחרדות או דאגות, המוטיבציה לבצע מטלות, גם אם הן שגרתיות לחלוטין, יורדת דרמטית, ותידרש לנו אנרגיה גדולה הרבה יותר על מנת להניע את עצמנו לבצע, אפילו פעולות פשוטות. ויותר מזה, אפילו להיכנס למקלחת, תוך חשש שעלולה להיות אזעקה בכל רגע, יכולה להפוך מפעילות נעימה, כזו שלפני המלחמה הייתה ממלאת אותנו באנרגיה, לפעילות מלחיצה שגוזלת מאיתנו כוחות.
הטיפול בילדים והעסקתם, שעשוי להיות מאתגר גם בשגרת חופש רגילה, הופך להיות קשה שבעתיים כאשר חוששים לצאת ולהסתובב איתם מחוץ לבית וכאשר אף הם חווים מצוקה רגשית, מתקשים להתמודד עם המצב וזקוקים לתשומת לב מוגברת מצד ההורים. הסבלנות הנדרשת מאיתנו בזמן מלחמה תצריך באופן טבעי השקעה של הרבה יותר כפות.
בהמשך לכך, כדאי מראש לשריין לעצמנו במהלך היום פסקי זמן למנוחה, ולא להתיש את עצמנו עד שייגמרו לנו הכפות ונמצא את עצמנו במצב של חוסר יכולת לתפקד. מומלץ להכין לעצמנו מעין ‘רשימת מכולת’ אישית של דברים זמינים וקצרים שיכולים לסייע לנו להיטען מחדש בכפות: האזנה למוזיקה מרגיעה, מדיטציה או דמיון מודרך, צפייה בסרטונים מצחיקים, או בפרק של סדרה אהובה.
חשוב לי להדגיש שצפייה בחדשות או מעקב אחר מבזקי חדשות באינטרנט, לא נחשבים לזמן מנוחה, למרות שהם גוזלים מאיתנו לא מעט זמן. זה בסדר, רובנו צמודים לנייד ועושים את זה במידה כזו או אחרת בימים אלו, וברור שחשוב להתעדכן מדי פעם במהלך היום במה שקורה, אבל יחד עם זאת, חשוב גם להבין שכל התעדכנות כזאת גוזלת מאיתנו כף או יותר ממספר הכפות שעומד לרשותנו.
התרחשויות בלתי צפויות, ריצות תכופות לממ”ד או למקלט בעקבות אזעקות, חדשות קשות, כל אלו הם דברים שאינם בשליטתנו ועדיין, עלולים להתרחש בתדירות גבוהה בתקופת המלחמה ולגזול מאיתנו בבת אחת הרבה כפות, כך שכדאי להיערך לכך ולחסוך לעצמנו כפות רזרביות לשימוש מידי בזמן חירום!
איך ניתן לעשות שימוש בתיאוריית הכפות ככלי לתקשורת זוגית?
כאשר שני בני הזוג מחליטים לעשות שימוש בתיאוריית הכפות על מנת לשקף לבני זוגם את מצבם האנרגטי, זה יכול להפוך לכלי תקשורתי מוסכם ביניהם ולעזור להם, קודם כל, להבין מה הם יכולים/ לא יכולים לצפות מבן או בת הזוג לעשות באותו יום, לאפשר להם להיענות/ לא להיענות לבקשות המופנות כלפיהם בהתאם למספר הכפות העומדות לרשותם וכמובן – להשתדל להקל ולשחרר ממטלות מסוימות את בני הזוג, כאשר אלו מתמודדים עם רמת אנרגיה נמוכה משלהם.
למשל, אם מחליטים על סקלה של 0-100 כפות ליום, אפשר לשאול זה את זו דבר ראשון על הבוקר, מה נשמע ועם כמה כפות כל אחד התעורר, כך שנדע למה להיערך ולצפות במהלך היום.
רצוי לעדכן אחד את השני מספר פעמים ביום לגבי מספר הכפות שנותרו, ובהתאם לצורך, להציע או לבקש תמיכה/ עזרה מבן או בת הזוג.
דוגמאות לשימוש בשפת הכפות:
“נגמרו לי הכפות להיום”.
“אם אני לא פורש/ת עכשיו לנוח איזה שעה, לא יישארו לי כפות לערב”.
“קמתי הבוקר עם 20 כפות. אשמח אם תוכל/י לעשות….במקומי”.
“מצטער/ת, אין לי מספיק כפות לעשות את זה היום”.
“אפשר לקבל עזרה עם…? זה ממש יחסוך לי כמה כפות טובות להמשך היום”.
מקווה שהשימוש בשפת הכפות יעזור לכם להתחשב יותר במצב הרגשי של בן/ בת הזוג, לבוא יותר זה לקראת זו, לתת ולספק תמיכה.
ואם אתם מתקשים לעשות את זה לבד, אשמח לעזור לכם לעבור את התקופה הזאת בשלום, לפחות אצלכם בבית.
ד”ר פנינה ארד, 0507865822