ילדים סופגים את האווירה בבית מגיל מאוד צעיר, הרבה לפני שהם מסוגלים להבין את התוכן המילולי של הדברים הנאמרים. הם קולטים היטב את האינטונציה של הקול, את שפת הגוף, את הניכור או הכעס של הוריהם, את החיוכים, או את היעדרם.
בכל בית יש מדי פעם קונפליקטים כאלו או אחרים. ילדים לרוב לא גדלים וגם לא צריכים לגדול בסביבה סטרילית, כך שבסך הכול, זה לא נורא אם אחד ההורים צועק עליהם מדי פעם, או אם הם רואים את הוריהם רבים לפעמים. הבעיה מתעוררת במצבים שבהם ילדים נחשפים לעימותים בין הוריהם בתדירות ובעצימות גבוהה, כאשר הם עצמם קורבן ליחס פוגעני מצד אחד מהוריהם או כאשר מערכת היחסים בין הוריהם כל כך מעורערת, שרוב הזמן שוררת בבית אווירה טעונה, מתוחה ולא נעימה.
לחץ ומתח משפיעים לרעה על מצבם הנפשי של הילדים, על תחושת הערך והביטחון העצמי שלהם, על התנהגותם ועל הישגיהם הלימודיים. ישנם ילדים שמחצינים את המצוקה שהם חווים באמצעות בכי, התפרצויות זעם או הסתגרות בחדרם ואילו אחרים, מפנימים את המצוקה ומשדרים כלפי חוץ שהכול אצלם בסדר.
במקרים שבהם הילדים מפגינים מצוקה באופן מוחצן, חווים רגרסיה התנהגותית בבית, בגן או בביה”ס, נמנעים מלהזמין חברים הביתה, מפסיקים להשקיע בלימודים או בתחביבים שאהבו, הוריהם בדרך-כלל מבינים שמשהו לא כשורה אצלם, וגם אם לא- הצוות החינוכי שמטפל בילדים לרוב מתערב ומתריע שקיימת בעייה. לעומת זאת, במקרים שבהם הקושי מופנם, לא תמיד זה ברור.
אני שומעת מנשים לעיתים קרובות משפטים כמו:
“אני עושה את המקסימום כדי לפצות את הילדים על היחס הפוגעני והמזלזל שהם מקבלים מאבא שלהם. אני נותנת להם המון חום, תמיכה ואהבה”.
“בעלי לא ממש נוכח או מעורב בחיים של הילדים, אבל אני עושה מעל ומעבר כדי להיות שם תמיד בשבילם”.
“הילדים לא מרגישים כלום. אנחנו לא רבים לידם. הבית בסך הכול מתפקד, מתנהל בצורה טובה ולא חסר להם שום דבר”.
נשים לפעמים משלות את עצמן ומאמינות שהילדים לא ממש מבינים ולא מודעים למה שקורה בבית, בין הוריהם, שהם אינם מושפעים מהיחס שהם מקבלים או לא מקבלים מאבא שלהם. הן משוכנעות שזה שהן דואגות לילדים, מטפלות ומשקיעות בהם, מספקות מענה לצרכים הפיזיים והנפשיים שלהם, ונותנות את המקסימום מצידן, מספיק כדי לפצות על כישורי ההורות הלקויים של בן הזוג שלהן.
כמובן שחשוב שלפחות הורה אחד יהיה קשוב לצרכי הילדים ויידע לתת להם מענה. אבל עם כל הרצון הטוב והכוונה הטובה, זה ממש לא יכול לפצות על הזנחה רגשית או על התנהגות פוגענית מצד ההורה השני. זה גם לא יכול להוות תחליף לצורך של הילדים בבית שהוא עוגן של יציבות וביטחון ובאווירה משפחתית נעימה ורגועה שתאפשר להם לממש את מלוא הפוטנציאל ההתפתחותי שלהם.
כאשר קיימת ברקע הפרעת תקשורת בלתי מאובחנת אצל אחד ההורים, הילדים מושפעים ממנה. לחלק מהאנשים עם הפרעת תקשורת יש פשוט כישורי הורות לקויים. יש להם קושי להבין ולעקוב אחר שלבי התפתחותם של ילדים. הם נוטים לחשוב שילדים בוגרים יותר מכפי שהם באמת ובהמשך לכך, לצפות מהם לעשות דברים שהם עדיין לא מסוגלים לבצע. הם הרבה פעמים מתנהגים כמו ילדים בעצמם ומתקשים לקחת על עצמם את תפקיד המבוגר האחראי. חלקם עשויים להפגין רשלנות כאשר הם משגיחים על ילדים קטנים, מה שמערער את האמון ואת היכולת של בת הזוג לסמוך עליהם ומשאיר אותה בתפקיד האחראית הבלעדית על הטיפול בילדים.
פעמים רבות, גם כאשר בן הזוג לוקח חלק פעיל בהורות ודואג בהצלחה לצרכים הפיזיים של הילדים, הם מרגישים מוזנחים רגשית. אנשים עם הפרעת תקשורת מתקשים להתמודד עם קשיים או עם מצוקה רגשית של ילדיהם. הם עשויים להיות מאוד נוקשים, משימתיים ופרפקציוניסטים, לעקוב בקפדנות אחר הציונים של הילדים והישגיהם הלימודיים, מבלי לגלות כל עניין או מעורבות בחיי החברה או בפעילויות הפנאי שלהם. הם נוטים להתמקד בחולשות ובהיבטים השליליים בהתנהגותם של הילדים ולמעט במתן חיזוקים ובהבעת חיבה ואהבה. הם אינם מכירים בחשיבותן של מחמאות ועלולים לרסק את ביטחונם העצמי של הילדים כאשר הם מתייחסים אליהם בקשיחות ומבקרים אותם ללא הרף.
כאשר ילדים מקבלים משוב מועט או אינם מקבלים כלל משוב על ההיבטים החיוביים של התנהגותם, הם עשויים להגיב באופנים שונים: חלקם נוטים לפתח התנהגויות שליליות ולמשוך תשומת לב שלילית מצד הצוות החינוכי ומצד הוריהם. חלקם סובלים ממצוקה רגשית קשה ומפתחים תסמיני חרדה ודיכאון שמחבלים בהישגיהם הלימודיים ובהשתלבותם החברתית. חלקם הופכים להיות ילדים טובים ומרצים, משתדלים לעשות את כל המצופה מהם, מתוך תקווה לזכות בהכרה חיובית מצד הוריהם, או לפחות להימנע מקבלת עונשים.
רוב ההורים אוהבים מאוד את ילדיהם, משקיעים בהם את מירב המשאבים ועושים את המיטב שביכולתם כדי לדאוג להם. לא תמיד הם מודעים לכך שהדבר יקר הערך ביותר שהם יכולים לספק לילדיהם הוא יחס חם ואוהב, תשומת לב חיובית, ואוירה נעימה ורגועה בבית. תקשורת טובה וניהול יעיל של קונפליקטים הם דברים שניתנים ללמידה, גם כשיש הפרעת תקשורת.
נשים רבות מתמודדות עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהן, מבלי להעלות כלל על דעתן את האפשרות שבן זוגן נמצא על הקשת האוטיסטית. אחרות מבינות שבזה מדובר רק אחרי שנים ארוכות של בלבול וספקות המכרסמים בהן, עד לתחושה של אובדן השפיות.
הספר שלי: “החצי השני של הקשת” והקורס המקוון “נשים בזוגיות על הרצף” מציגים לראשונה בעברית את הידע הקליני והממצאים המחקריים העדכניים ביותר לגבי השפעתה של הפרעת תקשורת על מערכות יחסים זוגיות ולגבי מצבן של נשים הנמצאות בזוגיות עם גברים על הרצף התקשורתי. הם מספקים כלים להתמודדות עם האתגרים הייחודיים לזוגיות כזאת, לקבלת החלטות לגבי המשך הקשר הזוגי ולהובלת שינויים משמעותיים ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית.
הספר והקורס מיועדים לנשים הנמצאות בזוגיות מאתגרת, לאנשי מקצוע ולכל מי שרוצה לדעת, להבין ולצלוח את האתגרים ששונות נוירולוגית מביאה איתה למערכות יחסים רומנטיות.
אשמח ללוות אתכם בתהליך של שינוי,
ד”ר פנינה ארד, 0507865822.
פגישות ייעוץ אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.