כשבן הזוג שלך באמת מתנהל כמו עוד ילד בבית

נחמד לצחוק עם חברות על זה ש’גברים הם כמו ילדים קטנים’, אבל מי שנשואה לגבר עם הפרעת תקשורת, כבר מזמן לא צוחקת על כך שהגבר שלה באמת מתנהל כמו עוד ילד בבית.

כשהיא אומרת: “יש לי שלושה ילדים, אבל זה מרגיש כמו ארבעה”, היא מתכוונת לכך שהיא לא יכולה לסמוך על בן הזוג שלה, שהוא לא מגלה שום יוזמה או אחריות כלפי הבית או הילדים. היא מתכוונת לזה שעיקר הנטל הביתי מונח על הכתפיים שלה. היא מתכוונת לזה שגם כשהיא מבקשת ממנו דברים בצורה יפה וברורה, וגם כשהוא מבטיח לעשות אותם, היא לא באמת יכולה לבנות עליו שהדברים אכן יתבצעו. היא בעצם מתכוונת לכך שאין לה בן זוג שהוא שותף אמיתי לחיים. 

היא יכולה לקבל פתאום טלפון מהגננת ולגלות שאף אחד לא הגיע לאסוף את הילד בזמן, למרות שהיא סגרה את הפינה הזאת עם בן הזוג שלה כבר לפני כמה ימים טובים. וזה בסוף עוד יהפוך להיות אשמתה, כי היא לא הזכירה לו את זה…היא יכולה לחזור הביתה בשעה מאוחרת, למצוא את בעלה צופה בטלוויזיה ואת הילדים משתוללים, כאילו אמצע היום. היא עשויה לגלות שהם עדיין לא סיימו להכין את השיעורים שלהם, לא אכלו ארוחת ערב, לא התקלחו ושהכול מחכה לה.

מה שמשגע אותה הכי הרבה זה שכשמדובר בדברים שבאמת חשובים לו, בעבודה שלו, או בכל מקום אחר, הוא דווקא כן יכול להפגין ‘ראש גדול’ וגם לקחת על עצמו את מלוא האחריות.

כמובן שלא כל הגברים עם הפרעת תקשורת מתנערים ממחויבויותיהם המשפחתיות. חלקם דווקא מאוד מקפידים על זמנים ועל ביצוע המטלות הטכניות שאותן התחייבו לעשות. זה יכול להיות קניות, הסעות, ניקיון, בישול, עזרה בהכנת שיעורים וכו’. הבעיה היא שהנשים מרגישות לא פעם שהן צריכות לתפעל אותם, לתת להם הוראות מדויקות, לנהל את הלו”ז, להיות אחראיות על ההוצאה לפועל של כל מה שאמור להתבצע. זה משאיר את האחריות אצלן. זה משאיר את בן הזוג בתפקיד של ילד שמקבל הוראות/ הכוונה/ הדרכה לגבי מה צריך לעשות ואיך צריך לעשות את זה, ואותן בתפקיד האמא/ המורה/ או המטפלת. לפעמים, כדי לגרום לבן הזוג לעשות משהו, הן צריכות לחזור ולבקש את זה ממנו שוב ושוב, לתת לו הנחיות מפורשות ולהזכיר לו את זה כל כך הרבה פעמים, שכבר יותר קל להן לעשות את הדברים בעצמן. 

למה זה קורה?

זה קורה מכמה סיבות. הסיבה העיקרית היא שאנשים עם הפרעת תקשורת מאוד ממוקדים בעצמם, בצרכים שלהם ובדברים שחשובים בעיניהם. הם נוטים לשים את עצמם בראש הרשימה, הצרכים שלהם והדברים שחשובים בעיניהם נמצאים בעדיפות עליונה, ואילו הצרכים של שאר בני המשפחה מקבלים עדיפות משנית.

סיבה נוספת היא שלהרבה מאוד אנשים עם הפרעת תקשורת יש הפרעה נלווית של קשב וריכוז. יש להם קושי אמיתי עם תפקודים ניהוליים הכוללים התארגנות, נקיטת יוזמה ועמידה בלוחות זמנים, כך שהם נוטים לבצע משימות ביתיות באופן איטי, לשכוח דברים, לדחות מטלות תובעניות ולהתחמק באופן כללי מלקיחת אחריות.

גברים עם הפרעת תקשורת מתקשים להבין את שלבי ההתפתחות הטבעיים של ילדים ואת הצרכים הרגשיים שלהם. כך שגם במקרים שהם מספקים בהצלחה את הצרכים הפיזיים של הילדים, הם מתקשים לספק מענה להיבטים רגשיים וחינוכיים של גידול ילדים. לעיתים קרובות, הם מצפים מילדים להתנהג בצורה הרבה יותר בוגרת מכפי שהם מסוגלים על פי גילם, וכועסים עליהם כשהם לא עומדים בציפיותיהם ולא מפגינים את העצמאות הנדרשת מהם, לדעתם. יחד עם זאת, זה לא מפריע לאותם גברים להתנהג בעצמם כמו ילדים קטנים…

הם יכולים למשל ליהנות ממשחקי וידאו, אפילו יותר מהילדים שלהם, לשכוח שכשהם משחקים עם הילד, המטרה היא שהוא ייהנה יותר… גבר עם הפרעת תקשורת בהחלט עשוי להשתלט על המשחק לגמרי ולא לשים לב בכלל שהילד כבר משועמם ורוצה להפסיק לשחק. הוא גם יכול לשקוע כל כולו במשחק, לנצח בהתלהבות פעם אחר פעם, ולא להתייחס כלל לתסכול של הילד הבוכה שלידו.

כשמדובר בילדים ממש קטנים, הרבה נשים מתקשות לסמוך על הבעלים שלהן שימלאו את מקומן, אפילו אם זה לזמן קצר. ולא מדובר בסתם תחושה שלהן, אלא בחוויות עבר מצטברות. כשגבר עם הפרעת תקשורת עסוק בענייניו, בזמן שהוא אמור להשגיח בשבע עיניים על תינוק שזוחל, באמת יכול לקרות אסון, חמור הרבה יותר מזה שהוא ‘רק’ ישכח להחליף לו טיטול. אני מכירה לא מעט נשים שפוחדות להתגרש כי הן פשוט לא רוצות להשאיר את הילדים לבד עם בן הזוג. לא כי חלילה הן חוששות שהוא יפגע בהם בכוונה, אלא כי הוא יתרשל בשמירה עליהם.

ברוב המקרים, כאשר נשים מבינות שאין להן שותף אמיתי לגידול הילדים, הן בלית ברירה לוקחות על עצמן עוד ועוד אחריות ומטלות. הן יודעות שאם הן יסמכו על בן הזוג שלהן, דברים פשוט לא יתבצעו. בהתחלה הן מאוד מתאכזבות וכועסות עליו בכל פעם שהוא ‘מפשל’. בהמשך, הן מתייאשות, מתרגלות ומשלימות בלית ברירה עם המצב המתסכל הזה.

באופן שאינו מקרי, גברים עם הפרעת תקשורת מתחתנים לרוב עם נשים בעלות אינטליגנציה רגשית גבוהה, תקתקניות, בעלות חוש אחריות מפותח ואופי טיפולי. אבל גם הנשים האמפתיות והמכילות ביותר, גם הנשים החרוצות שמצליחות לבצע ביעילות מספר משימות בו-זמנית, מתעייפות בסופו של דבר.

בנוסף לכך, אין ספק שחלוקת התפקידים הלא הוגנת פוגעת בקשר הזוגי, באופן שלא תמיד ניתן לשיקום. דינמיקה זוגית של אמא וילד, אינה בריאה כמערכת יחסים זוגית. נשים שכועסות על בן זוג שמתנער מאחריותו כלפי הבית והילדים, נשים שמתוסכלות מחוסר השוויון במערכת היחסים, מתרחקות בהדרגה מבן הזוג שלהן. הן באופן טבעי גם לא נמשכות יותר לבן זוג שאותו הן רואות כמו עוד ילד שצריך לדאוג לו ולטפל בו. 

מערכת יחסים זוגית טובה פשוט לא יכולה להיות כמו מערכת יחסים של אימא וילד, או מורה ותלמיד. התפקידים האלו כוללים בתוכם באופן מובנה מערך כוחות שאינו שוויוני והשקעת מאמץ רב באופן חד צדדי. בזוגיות טובה, מערכת היחסים אמורה להיות שונה לחלוטין ולהיות מושתתת על הדדיות. שני בני הזוג אמורים להשקיע מאמץ בתחזוקת הקשר, בתחזוקת הבית, בחינוך הילדים ובטיפול בהם.

חלק מהנשים שנמצאות בזוגיות כזו מוותרות על עצמן, נאלצות לוותר על לימודים, על השקעה בקריירה המקצועית שלהן, על זמן איכות פרטי משלהן. הן מתחילות לדאוג לצרכים שלהן ולממש את עצמן מבחינה מקצועית רק כשהילדים כבר גדולים, מסתדרים לבד ומתנהלים באופן עצמאי.

הרבה מהנשים שאני פוגשת  משלמות מחיר נפשי ומחיר בריאותי כבד על כך שהן מעמיסות על עצמן יותר מדיי, בניסיון לפצות על חוסר התפקוד ההורי של בן הזוג שלהן. אני פוגשת אותן אצלי בקליניקה כשהן מותשות לגמרי. חלקן שוקעות ממש לדיכאון וחלקן סובלות ממחלות שתוקפות אותן בעקבות מצבן הנפשי הירוד.

 

אז איך כדאי לך להתמודד עם המצב הזה?

קודם כל לטפל בעצמך ולדאוג לבריאות הפיזית והנפשית שלך. כשאת נמצאת בזוגיות עם גבר שככל הנראה יש לו הפרעת תקשורת, אין לצידך מישהו שיחשוב גם על הצרכים שלך. זאת חייבת להיות את. וזה לגמרי מגיע לך. את חשובה לא פחות מאשר שאר בני המשפחה. ואם לא תטפלי היטב בעצמך- לא יהיה לך בסופו של דבר כוח לטפל גם באחרים.

אין גם שום סיבה שתקבלי בהשלמה את חוסר התפקוד ההורי של בן הזוג שלך. בדיוק כפי שהוא מסוגל להתנהל באחריות בעבודה שלו, הוא מסוגל לגלות אחריות גם בבית, עם הילדים. זה פשוט מאוד נוח לו כשאת לוקחת על עצמך את הכול.

יש בהחלט מקום לדרוש שינוי בהתנהלות הביתית אצלכם ולעמוד על כך שתהיה חלוקת תפקידים הוגנת ושיוויונית יותר.

 

נשים רבות מתמודדות עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהן, מבלי להעלות כלל על דעתן את האפשרות שבן זוגן נמצא על הקשת האוטיסטית. אחרות מבינות שבזה מדובר רק אחרי שנים ארוכות של בלבול וספקות המכרסמים בהן, עד לתחושה של אובדן השפיות.

הספר : “החצי השני של הקשת” והקורס המקוון: “נשים בזוגיות על הרצף” מציגים לראשונה בעברית את הידע הקליני והממצאים המחקריים העדכניים ביותר לגבי השפעתה של הפרעת תקשורת על מערכות יחסים זוגיות ולגבי מצבן של נשים הנמצאות בזוגיות עם גברים על הרצף התקשורתי. הם מספקים כלים להתמודדות עם האתגרים הייחודיים לזוגיות כזאת, לקבלת החלטות לגבי המשך הקשר הזוגי ולהובלת שינויים משמעותיים ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית.

הספר והקורס מיועדים לנשים הנמצאות בזוגיות מאתגרת, לאנשי מקצוע ולכל מי שרוצה לדעת, להבין ולצלוח את האתגרים ששונות נוירולוגית מביאה איתה למערכות יחסים רומנטיות.

למידע נוסף על הספר

למידע נוסף על הקורס

בעקבות המלחמה, יצאתי למבצע “תובנות ברזל”- לפיצוח זוגיות מאתגרת.

זה אומר שאת מקבלת הנחה מאוד משמעותית, של 50%, על הקורס המקוון: “נשים בזוגיות על הרצף” ויכולה לרכוש אותו בעלות של 389 ₪ בלבד.

בתמורה להנחה הזאת – אני מבקשת ממך לתרום, כפי יכולתך, לכל גוף/ ארגון/ עמותה שתבחרי, הפועלים לרווחת חיילי צה”ל ו/או תושבי העוטף.

את התרומה את מעבירה באופן ישיר לאן שבחרת לתרום. אין שום צורך שתדווחי לי למי תרמת ובאיזה סכום. כל תרומה מבורכת!

חשוב לי להדגיש שהגישה לקורס היא ללא הגבלת זמן, כך שגם אם אין לך כרגע פניות, סבלנות, או כוח לצפות בו – הוא יחכה לך!

 

אשמח לשוחח איתך ולעזור לך לבחון את האפשרויות העומדות בפנייך,

ד”ר פנינה ארד, 0507865822.

שיחות ייעוץ אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.

הדרך שלך לשינוי מתחילה בצעד קטן אחד

הצטרפו אלי והרשמו עוד היום לאימון עם ד"ר פנינה ארד

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל