כשבן הזוג שלך רואה רק את עצמו

"הכי קשה לי עם זה שהוא לא רואה אותי בכלל", היא אמרה לי, "הוא רואה רק את עצמו".

היא סיפרה לי בדמעות שהיא התחילה להבין את זה כבר בזמן ההיריון, כשהיא הרגישה רע, פיזית ונפשית, וגם הייתה בשמירת היריון במשך חודשים ארוכים. בעלה כעס על זה שהיא מתלוננת ואמר לה שהיריון זו לא מחלה ושכל הנשים חוץ ממנה עוברות את זה בלי לעשות מזה כזה עניין גדול. ובלידה, במקום לשהות לצדה ולהחזיק לה את היד בזמן הצירים הכואבים והממושכים, הוא חזר הביתה לישון, כי הוא היה מאוד עייף. וגם בהמשך, במקום לעזור לה עם התינוק ולחלוק אתה במטלות ובכובד האחריות החדשה, הוא חזר בשעות מאוחרות מהעבודה ואחר-כך יצא לריצה, כרגיל, לא מוכן לוותר על אף אימון שגרתי שלו.

הרבה מהנשים שאני פוגשת אצלי בקליניקה מספרות לי על בעלים שדואגים בעיקר לעצמם ושמים אותן ואת המשפחה במקום האחרון ברשימת סדרי העדיפויות שלהם. הם משקיעים בעבודתם, מקפידים באדיקות רבה על התזונה שלהם, או על אימוני כושר, או על עיסוק בתחום עניין או תחביב אחר שלהם, שאלו כמובן דברים נהדרים בפני עצמם, אבל הבעיה היא שהם עושים את זה על חשבון זמן איכות זוגי ומשפחתי, ללא שום התחשבות בצרכים וברצונות של בת הזוג שלהם.

עם הזמן, האישה צוברת תסכול וכעס מאוד גדול על כך שהוא דואג רק לעצמו ולענייניו, ולפעמים, היא אפילו מוצאת את עצמה מקנאה בו, על האופן שבו הוא בורח בהצלחה רבה מהמחויבות המתבקשת כלפי הבית והמשפחה ומתנהל כמו רווק חופשי.

נשים לרוב מייחסות את ההתנהגויות האלו לאגואיזם קיצוני, לנרקיסיזם, ולעיתים אף לרוע לב. מה שבדרך כלל הן אפילו לא מעלות על דעתן, זה שמאחורי המיקוד העצמי המופרז הזה וההתעלמות הבוטה מהצרכים שלהן, עשויה להסתתר הפרעת תקשורת קשה, אוטיזם בתפקוד גבוה, שמעולם לא אובחן.

אז איך מבדילים בין נרקיסיסטים לבין אנשים על הספקטרום האוטיסטי?

אני נתקלת הרבה בשאלה הזאת. אין ספק שזה מאוד מבלבל, כי ישנם קווי דמיון רבים בין אוטיזם לבין נרקיסיזם, תכונות משותפות כמו אדישות ניכרת כלפי אחרים, חוסר אמפתיה, חוסר רגישות וחוסר התחשבות באחרים, לעומת מיקוד עצמי בולט בצרכים וברצונות אישיים. מצד אחד, אלו אנשים שיכולים בקלות לפגוע בזולת ולרמוס את כבודו העצמי, בעוד שהם עצמם, מאוד רגישים לביקורת המופנית כלפיהם ומרבים להיפגע ולהתאכזב מאחרים.

על פני השטח, אוטיזם ונרקיסיזם יכולים להתבטא באופנים דומים. ההבדלים העיקריים נעוצים בהבנה, בכוונה ובמסוגלות.

נרקיסיסטים מבינים היטב מה קורה במערכת היחסים שלהם ומה מצופה מהם בתור בני זוג. הם יודעים מהם הצרכים הרגשיים של בת הזוג שלהם וגם מסוגלים לספק לה את רובם. הם לא רוצים. הם פשוט בוחרים לתת עדיפות לצרכים ולרצונות שלהם, גם כשזה מלווה בפגיעה בבת זוגם וגם כשזה בא על חשבונה. הם מונעים מתחושה של מיוחדות וגדלות, דורשים תשומת לב והערצה, בטוחים שהכול מגיע להם, מבלי להכיר בחשיבותה של זוגיות שוויונית שבה גם הצד השני ראוי לכבוד, הערכה והתייחסות.

אנשים על הספקטרום האוטיסטי הרבה פעמים אינם מבינים באופן טבעי מה מצופה מהם בתור בני זוג וגם כשהם מבינים, יש להם קושי מאוד גדול לספק את מה שמצופה מהם במערכת יחסים זוגית. קיימת אצלם מוגבלות נוירו-ביולוגית מולדת ותורשתית שמקשה עליהם להתמודד עם רגשות, להביע אמפתיה או לתמוך בבת הזוג שלהם בעתות מצוקה. לרוב, אין להם שום כוונה לפגוע בבנות זוגם והם גם לא מודעים לכך שזה בדיוק מה שהם עושים. בהרבה מהמקרים האלו, הם בטוחים שהם בני זוג נהדרים ואין להם מושג מה בת הזוג שלהם רוצה מהם ועל מה היא מתלוננת. 

אני מתכוונת לאוטיזם בתפקוד המאוד גבוה שלו, שנקרא בעבר אספרגר. זוהי הפרעה נוירו-ביולוגית, מולדת ותורשתית. מדובר באנשים עם אינטליגנציה שכלית מאוד גבוהה, לפעמים אפילו גאונים שמסוגלים לפתור בעיות מתמטיות מסובכות, להמציא פטנטים או לתכנת מערכות מורכבות, אבל כשזה מגיע להבנה שבת הזוג שלהם זקוקה לנוכחותם, לעידוד, למילה טובה מהם, או סתם לחיבוק, הם מתקשים להבין את חשיבותם של הדברים האלה ומתקשים מאוד לספק אותם.

הפער בין המסוגלות השכלית הגבוהה של אנשים על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה לבין המסוגלות הרגשית הנמוכה שלהם, מאוד מטעה. נשים לרוב אפילו לא מעלות על דעתן שהוא לא מבין, שיתכן ומדובר בבעיה התפתחותית שמקשה על בן הזוג שלהן לראות את הצד שלהן, להביע את רגשותיו ולתת מענה לצרכים הרגשיים שלהן, כי הוא כל-כך חכם ומבין בכל-כך הרבה תחומים אחרים. הן בדרך-כלל מייחסות את זה לנרקיסיזם או לאגואיזם קיצוני כי הן פשוט לא מכירות שום דבר אחר שיכול להסביר את התנהגותו של בן זוגן.

המודעות בארץ לאוטיזם בתפקוד גבוה נמוכה ביותר וכלל לא קיימת כשמדובר במבוגרים בעלי משפחות ובאופן שבו סממנים אוטיסטיים באים לידי ביטוי במערכות יחסים זוגיות. המבוגרים האלו לא אובחנו בילדותם כי לפני שנות התשעים, לא היו קריטריונים אבחנתיים וההפרעה לא הייתה מוכרת לעולם הפסיכיאטריה. אני מניחה שהרבה מהזוגות האלו כבר התגרשו מזמן, מבלי לדעת כלל שהפרעת תקשורת בלתי מאובחנת הייתה ברקע של הקשיים שאפיינו את מערכת היחסים שהסתיימה. הגברים האלו ממשיכים כמובן להביא איתם את המאפיינים האוטיסטיים שלהם לקשרים רומנטיים חדשים, לפרק ב' וגם לפרק ג'.

חשוב להבין כי בין אם אצל בן הזוג קיימת בעיה נוירו-ביולוגית בלתי מאובחנת ובין אם מדובר במיקוד עצמי מכוון ובחוסר רצון להתחשב באחרים, האישה נפגעת באותה מידה. בשני המקרים, נוצרת מערכת יחסים א-סימטרית שבה האישה נותנת מעצמה הרבה, מקבלת מעט, אם בכלל, ונותרת ללא מענה לצרכים הרגשיים שלה במסגרת הקשר הזוגי. וגם אם אכן מדובר במאפיינים אוטיסטיים ולא באגואיזם צרוף, זה כמובן לא אומר שנשים צריכות להשלים עם זה ולקבל את חוסר ההדדיות בקשר כגזירת גורל. יש בהחלט מה לעשות, בשני המקרים.

נשים שחיות עם המצב המתסכל הזה לאורך זמן משלמות מחיר בריאותי פיזי ונפשי כבד, שוקעות לדיכאון והרבה פעמים גם מפתחות מחלות כרוניות ואוטו-אימוניות קשות. התמונה הקודרת הזו בולטת בממצאי מחקר הדוקטורט שלי ומעבר לכך, אני פוגשת את המקרים האלו באופן יומיומי אצלי בקליניקה.

בשנים האחרונות עזרתי למאות נשים שנמצאות בזוגיות כזאת לצאת ממצבים קשים של מצוקה נפשית, להתחיל לדאוג לעצמן, להתחזק פיזית ונפשית ולקבל החלטות לגבי המשך הזוגיות שלהן.

עזרתי גם להרבה מאוד זוגות לשנות את הדינמיקה שנוצרה בזוגיות שלהם ולשקם מערכות יחסים שעלו על שרטון.

אשמח לשוחח אתך, לספק הסברים נוספים ולענות על שאלות,

ד"ר פנינה ארד: 0507865822.

פגישות ייעוץ אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.

הדרך שלך לשינוי מתחילה בצעד קטן אחד

הצטרפו אלי והרשמו עוד היום לאימון עם ד"ר פנינה ארד

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל