הרבה מהנשים שאני פוגשת אצלי בקליניקה מרגישות כלואות בתוך כלוב של זהב. מערכת היחסים הזוגית מאמללת אותן מזה שנים ארוכות, והן בכל זאת נשארות בה, בוחרות להמשיך ליהנות לפחות מהנוחות הכלכלית שהיא מאפשרת להן. רובן מרגישות לבד בתוך הזוגיות. ועדיין, פוחדות ליזום גירושין ולצאת לחופשי, בעיקר בגלל שהן חוששות שלא תסתדרנה לבד מבחינה כלכלית. וכך הן מוצאות את עצמן לכודות בתוך מלכודת הדבש של כלוב הזהב, בלי לראות שום אופק לשחרור.
אין לי בנות בבית. בורכתי בשני בנים מקסימים. אבל אם הייתה לי בת, סביר להניח שהייתי שוטפת לה את המוח מגיל אפס: ללמוד ולהתפתח מבחינה אישית ומקצועית, למצוא עבודה שיש לצידה משכורת מתגמלת, לצבור ידע וניסיון בתחום המקצועי שלה, לא לצאת בשום שלב שהוא ממעגל העבודה ולא להיות אף פעם תלויה בבן זוג שיפרנס אותה. בקיצור: להשיג עצמאות כלכלית.
יכול להיות שכשאתן קוראות את זה, עולות אצלכן התנגדויות ומחשבות כמו:
יש דברים שהם הרבה יותר חשובים מעבודה וכסף.
את הדברים המשמעותיים ביותר בחיים אי אפשר לקנות.
הדבר הכי יקר זה הילדים שלנו.
מה שנכון – נכון.
בריאות, ילדים, אושר, אהבה, תחושה של סיפוק והגשמה, כל אלו יותר חשובים מכסף ולא ניתנים לקנייה.
גם משפחה מאושרת וילדים שמחים ומאושרים – אי אפשר לקנות בכסף.
ויחד עם זאת, חשוב לזכור כי למרות שרובנו מתחילים מערכת יחסים זוגית ממקום של התאהבות ואופטימיות לגבי העתיד, הסטטיסטיקה מצביעה על כך שבעולם- אחד מתוך שני זוגות מתגרשים, ובארץ- אחד מתוך שלושה. ההבדל, דרך אגב, נובע בסך הכול מכך שאצל שתי אוכלוסיות גדולות בישראל (האוכלוסייה הערבית והחרדית) פחות מקובל להתגרש, לא בגלל שאצלן מצב הזוגיות טוב יותר…
בקיצור, כשנשים מוצאות את עצמן בזוגיות מאמללת, קשה להן אפילו לשקול פרידה אם אין להן עצמאות כלכלית או גב כלכלי. הצורך להסתדר לבד ולדאוג לצרכי הילדים הוא הכרחי אחרי שמתגרשים, ודמי המזונות שבן הזוג משלם, לרוב בקושי מכסים את הצרכים הבסיסיים ביותר.
אני פוגשת הרבה מאוד נשים חכמות ומשכילות שנמצאות בתוך מעגל של אלימות פסיכולוגית: אלימות מילולית, גזלייטינג, אלימות מינית או כלכלית. נשים שפוחדות מהתפרצויות זעם אלימות של בן הזוג, סופגות אמירות מקטינות ומשפילות, או מתמודדות עם שתיקות ארוכות, שהן אלימות לא פחות מהתנהגויות פוגעניות.
חלקן מגיעות לקצה, מגיבות בקיצוניות לא אופיינית, מה שרק מחריף את הקונפליקט בין בני הזוג. חלקן מהלכות על קליפות של ביצים, חושבות על כל מילה שיוצאת להן מהפה. מנסות לשמור על שקט תעשייתי, להגן על הילדים, למזער נזקים.
אלו וגם אלו מאבדות עם הזמן את הביטחון העצמי שלהן, את האמונה בעצמן וביכולות שלהן, מאבדות את עצמן. רובן מבולבלות, מתקשות להבין את הפער בין התנהגותו של בן הזוג כלפי אנשים אחרים, לבין התנהגותו בבית. חלקן לוקחות על עצמן את האשמה לגבי הידרדרות הקשר. הרבה מהן שוקעות למצבי דכדוך ודיכאון בעקבות המצב, סובלות ממצוקה נפשית חמורה, שמשפיעה לרעה גם על בריאותן הפיזית.
הנשים האלו צריכות כסף, כדי לממן לעצמן עזרה מקצועית שתסייע להן להתחזק, להחלים, לרפא את הפצעים. וכשאין באפשרותן לקבל עזרה, הן ממשיכות לשקוע, מאבדות תקווה ומתקשות לראות את האור בקצה המנהרה.
יוצא לי לדבר עם לא מעט נשים שסובלות מאלימות כלכלית קשה. אין להן גישה לחשבון הבנק, אין להן כרטיס אשראי או פנקס צ’קים משלהן. הן מקבלות מבן הזוג קיצבה שבועית או חודשית. צריכות לתת לו דין וחשבון על כל שקל שהן מוציאות.
המקרים הקיצוניים האלו מזעזעים אותי בכל פעם מחדש, אבל גם למקרים הפחות קיצוניים – נלוות השלכות קשות.
יותר מדיי נשים מוותרות בקלות רבה מדיי על קריירה מקצועית תובענית, או לוקחות לעצמן פסק זמן ארוך ויוצאות ממעגל העבודה עם לידת הילד הראשון. זה קורה בשכיחות גדולה כשבן הזוג שלהן מתנער מאחריותו ההורית ומתגלה כשותף לא פעיל בגידול הילדים. חלקן מחליטות להתמסר באופן זמני לטיפול בתינוק, עד שיגדל קצת, אבל אז נולד עוד ילד, ועוד אחד. וכך חולפת לה שנה, ועוד אחת, או יותר. ובסופו של דבר, לפעמים נשים מוצאות את עצמן בבית, למשך שנים ארוכות, ובמבט לאחור מתקשות להבין איך זה קרה.
הרבה מאותן נשים מתפתות לתת לבן הזוג לטפל בכל העניינים הפיננסיים ולנהל את החשבונות הביתיים השוטפים, כשהן סומכות עליו בעיניים עצומות. הן אומרות לעצמן: “נו טוב, הוא לא עושה כמעט שום דבר בבית, או עם הילדים, אני זאת שדואגת לכול, אז לפחות הוא מוריד ממני את כאב הראש הזה של התעסקות עם כספים. יש לי מספיק דברים על הראש”.
אי ידיעה וחוסר מעורבות לגבי מה שקורה בזירה הפיננסית הביתית – זו טעות חמורה, ובמקרים רבים, גם בלתי הפיכה. נשים עלולות לגלות, לפעמים בשלב מאוחר מדיי, רק כשהן בעיצומו של תהליך גירושין, שבן הזוג העלים מהן כספים/ הפסיד כסף/ לקח הלוואה בלי ידיעתן, ועכשיו הן מחויבות להחזיר חצי ממנה.
אני פוגשת אצלי בקליניקה לא מעט נשים שמצטערות על כך שוויתרו על התפתחותן המקצועית ועל השקעה בקריירה שלהן. נשים שבדיעבד, מתחרטות על שדחו הזדמנויות לקידום מקצועי, לתפקידים בכירים, לשכר גבוה יותר, והסתפקו במשרות חלקיות שאפשרו להן להוציא את הילדים מוקדם מהמסגרות החינוכיות, או התפשרו על עבודה נוחה בשכר נמוך.
כמובן שלא מספיק שעבודה תהיה מתגמלת רק מבחינה כלכלית. חשוב שנפיק ממנה סיפוק ומשמעות, חשוב שסביבת העבודה שלנו תהיה נעימה, חשוב שניהנה ממה שאנחנו עושים, אבל חשוב גם להרוויח מספיק כסף. זה לא סותר. עבודה יכולה להיות מתגמלת, גם נפשית וגם כלכלית.
נשים רבות מתמודדות עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהן, מבלי להעלות כלל על דעתן את האפשרות שבן זוגן נמצא על הקשת האוטיסטית. אחרות מבינות שבזה מדובר רק אחרי שנים ארוכות של בלבול וספקות המכרסמים בהן, עד לתחושה של אובדן השפיות.
הספר החדש שלי: “החצי השני של הקשת” והקורס המקוון “נשים בזוגיות על הרצף” מציגים לראשונה בעברית את הידע הקליני והממצאים המחקריים העדכניים ביותר לגבי השפעתה של הפרעת תקשורת על מערכות יחסים זוגיות ולגבי מצבן של נשים הנמצאות בזוגיות עם גברים על הרצף התקשורתי. הם מספקים כלים להתמודדות עם האתגרים הייחודיים לזוגיות כזאת, לקבלת החלטות לגבי המשך הקשר הזוגי ולהובלת שינויים משמעותיים ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית.
הספר והקורס מיועדים לנשים הנמצאות בזוגיות מאתגרת, לאנשי מקצוע ולכל מי שרוצה לדעת, להבין ולצלוח את האתגרים ששונות נוירולוגית מביאה איתה למערכות יחסים רומנטיות.
מה שנשים לא תמיד רואות ומבינות, זה שהן הסוהרות של עצמן.
המפתח לחיים טובים יותר נמצא בהישג ידן, אבל לפעמים, נדרש סיוע מקצועי כדי למצוא אותו, או להיזכר היכן הוא נשכח.
ניתן לעשות שינוי ולבחור אחרת, גם בגיל מבוגר, וכל זמן הוא זמן מתאים לעשות את הצעד הראשון בדרך לשינוי.
אשמח לדבר אתך ולעזור לך להשתחרר ממלכודת כלוב הזהב,
ד”ר פנינה ארד, 0507865822
פגישות ייעוץ אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.