איך לתת לעצמנו אוויר בתוך זוגיות מאתגרת

“אין לי אוויר. קשה לי לנשום. אני מרגישה שאני נחנקת”.

“אני מרגישה שכולם שואבים ממני את מעט האוויר שעוד נשאר לי”.

אני מרוקנת לגמרי, לא נשאר לי יותר מה לתת”.

יוצא לי לשמוע שוב ושוב את המשפטים הקשים האלו מנשים שנגמר להן האוויר והכוח להתמודד עם זוגיות מאתגרת, עם בן זוג שלא מבין ולא רואה אותן, עם עול משפחתי שמונח בעיקר על כתפיהן. כאשר מתווספים לכך גם קשיים כלכליים, או ילד עם צרכים מיוחדים, הלחץ נהייה קשה מנשוא, וכשאין בן זוג שאפשר לחלוק אתו את המצוקה הנפשית ואת הנטל היום יומי, זה משאיר נשים לגמרי לבד בתוך סיטואציה מורכבת.

ידוע שקיים קשר הדוק בין הגוף לנפש, כך שמצוקה נפשית שלא נמצא עבורה מענה, לעיתים קרובות באה לידי ביטוי בסימפטומים גופניים שונים, וכשהמצוקה נמשכת לאורך זמן, היא בסופו של דבר מאפשרת גם את התפרצותן של מחלות כרוניות ואוטו-אימוניות קשות. אני פוגשת לא מעט נשים שמתמודדות עם זוגיות מאתגרת וסובלות מפיברומיאלגיה, מעייפות כרונית, מדיכאון וממגוון רחב של מחלות פיזיות.

תחושה של מחנק ומחסור באוויר מאפיינת מאוד נשים בזוגיות מאתגרת, את הנשים האלו שלוקחות על עצמן עוד ועוד מטלות, בלית ברירה, כי אין להן פרטנר שאפשר לסמוך עליו, או לחלוק אתו באחריות. התחושה הזו גם מלווה את כל אותן נשים שמרגישות בודדות בתוך הזוגיות שלהן, שסובלות מחסך רגשי מתמשך ומקשיי תקשורת קיצוניים במערכת היחסים הזוגית. הנשים האלו מוצאות את עצמן בסוף היום מותשות, מחכות רק לרגע שבו יוכלו להיכנס למיטה, להניח את הראש על הכרית ולישון. הנשים האלו לא מצליחות למצוא לעצמן רגע למנוחה, או לעשיית משהו מהנה למען עצמן בלבד במהלך היום, וגם אין להן למה לצפות בסיומו של יום עבודה עמוס. הן כבר יודעות ששיחה עם בן הזוג, גם אם תתקיים, לא תוביל לשום מקום טוב, כך שהן כבר מעדיפות לוותר עליה מראש.

חשוב להבין שהדרך היעילה ביותר להתגבר על מצוקה נפשית היא לתת מענה לצרכים אישיים ורגשיים שהוזנחו, להתייחס ברצינות לזעקה של הנפש, של הגוף, או של שניהם גם יחד. אם חסר לנו אוויר לנשימה למשל, זה אומר שאנחנו צריכות לדאוג לעצמנו לאספקה שוטפת של אוויר. כולנו בטוח מכירות את סרטוני ההדרכה במטוס שמראים כיצד במצב חירום צריך קודם לעטות על עצמנו את מסכת החמצן, ורק אחר-כך לעזור לילד שיושב לצידנו. בדיוק על אותו העיקרון, כדי שנוכל לתפקד במיטבנו, כדי שנוכל להמשיך לטפל בילדים שלנו ולדאוג לצרכי הבית והמשפחה, אנחנו צריכות קודם כל לספק לעצמנו את האוויר שנדרש לנו לנשימה.

כשאת נותנת ומעניקה באופן יומיומי הרבה לאחרים ומעט לעצמך, אם בכלל, את הולכת ומתרוקנת. על מנת שתוכלי להמשיך ולהעניק באהבה לאחרים, את צריכה קודם כל לתת לעצמך את האוויר שאת זקוקה לו, למלא את עצמך באנרגיות חיוביות, לעשות דברים שמשמחים אותך. וכן, את בהחלט יכולה לדאוג לעצמך. את לא צריכה לחכות שמישהו אחר ידאג לך.

את יכולה לצאת החוצה, לנשום אוויר צח, לעשות לבד הליכה או ריצה וליהנות משמש חמימה או בריזה נעימה ומלטפת. את יכולה לצאת לטבע, לחוף הים, או אפילו לגן או לפארק הקרובים לביתך, לקחת כמה נשימות עמוקות, לספוג את ריח הגלים המלוח, או את הריח הרענן של הצמחים סביבך, לשטוף את העיניים בכחול של הים, או בירוק של העצים. את יכולה גם להישאר בבית, בחדר השינה, לקחת כמה דקות לעצמך, לבד, להתרכז בנשימות שלך ולעשות מדיטציה מונחית או דמיון מודרך.

יש עוד הרבה מאוד דרכים לתת לעצמנו אוויר לנשימה:

אפשר לקבל אוויר תוך כדי שיחה עם חברה טובה, שאיתה אפשר לשתף ולפרוק את כל מה שמעיק עלייך. אפשר לקבל אוויר בערב של בנות בלבד, שבו אפשר לצחוק על הכול, להיזכר ברגעים מאושרים ולצבור חוויות חדשות. אפשר לצאת לחופשה מרגיעה ומהנה עם חברות.

אפשר לקבל אוויר תוך כדי קריאה של ספר מרתק, צפייה בסרט או בסדרת טלוויזיה אהובה. אפשר גם לקבל אוויר תוך כדי התפנקות באמבטיית קצף, עיסוי בספא, או טיפול פנים מרענן.

אני בטוחה שכל אחת מאיתנו יודעת מה עושה לה את זה, מה נותן לה אוויר, מה יכול למלא אותה באנרגיות מחודשות. האתגר של רוב הנשים הוא לפנות לעצמן את הזמן ולעשות את הדבר הזה שמספק להן אוויר לנשימה באופן קבוע, כדי לא להגיע לתחושה של מחנק. 

אם את מתקשה לנשום ולתת לעצמך אוויר, יכול להיות, שעמוק בפנים, את לא באמת מרגישה שמגיע לך, שזה בסדר לעשות משהו רק בשבילך. אולי את פוחדת שזה יבוא על חשבון הילדים שלך, או מחויבויות אחרות שיש לך כלפי אנשים אחרים. אולי את פשוט רגילה להיות בעשייה בלתי פוסקת. ואולי מאז ומתמיד אמרו לך שאת צריכה להיות מועילה. אולי בבית שגדלת בו, לא היה יותר מדיי מקום לדברים שבא לך לעשות, אלא רק לדברים שאת חייבת לעשות.  

אם את מצליחה לפנות את הזמן ולעשות את הדברים שממלאים אותך, ובכל זאת, עדיין מתקשה לנשום או להתמודד עם המצוקה שבתוכה את נמצאת בה, יכול להיות שהחסך שאת סובלת ממנו הוא כל-כך גדול, שכדאי לך לפנות ולקבל עזרה מקצועית.

ואם את משוכנעת שתחושת המחנק שלך קשורה קשר הדוק למצב הזוגיות שלך, אז הגיע הזמן לעשות משהו לגבי המצב, ליצור שינויים משמעותיים במערכת היחסים, או לקבל החלטות אמיצות שיאפשרו לך לחזור ולנשום לרווחה.

נשים רבות מתמודדות עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהן, חוות חסך רגשי מתמשך ומצוקה חמורה, מבלי להעלות כלל על דעתן את האפשרות שבן זוגן נמצא על הקשת האוטיסטית. אחרות מבינות שבזה מדובר רק אחרי שנים ארוכות של בלבול וספקות המכרסמים בהן, עד לתחושה של אובדן השפיות.

הספר שלי: “החצי השני של הקשת” והקורס המקוון “נשים בזוגיות על הרצף” מציגים לראשונה בעברית את הידע הקליני והממצאים המחקריים העדכניים ביותר לגבי השפעתה של הפרעת תקשורת על מערכות יחסים זוגיות ולגבי מצבן של נשים הנמצאות בזוגיות עם גברים על הרצף התקשורתי. הם מספקים כלים להתמודדות עם האתגרים הייחודיים לזוגיות כזאת, לקבלת החלטות לגבי המשך הקשר הזוגי ולהובלת שינויים משמעותיים ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית.

הספר והקורס מיועדים לנשים הנמצאות בזוגיות מאתגרת, לאנשי מקצוע ולכל מי שרוצה לדעת, להבין ולצלוח את האתגרים ששונות נוירולוגית מביאה איתה למערכות יחסים רומנטיות.

למידע נוסף על הספר

למידע נוסף על הקורס

אשמח לדבר אתך,

ד”ר פנינה ארד: 0507865822.

פגישות ייעוץ אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.