החוזה הזוגי הוא חוזה פסיכולוגי שנוצר לרוב באופן לא מודע ומתגבש מעצמו כבר בשלבים הראשונים של הקשר הזוגי. אין הכוונה לא להסכם ממון, ולא להסכם טרום נישואים הנחתם אצל עורך דין. מדובר בהסכם שלא נכתב ולא נחתם בשום מקום, וגם לא קשור למיסודו או לאי מיסודו של הקשר הזוגי. מדובר בהסכם בלתי פורמאלי המתעצב תוך כדי תנועה, מתוך סך הפעולות הננקטות על ידי שני בני הזוג, או הפעולות שהם נמנעים מלנקוט, והוא בעצם פועל יוצא של מאפיינים אישיותיים ייחודיים של כל אחד מהם ושל נסיבות חייהם.
החוזה הזוגי משתנה באופן טבעי בכל פעם שנכנס מרכיב חדש למערכת היחסים הזוגית, כמו: היכרות עם הורי בן/בת הזוג, מידת מעורבותם של ההורים ושל בני המשפחה המורחבת במערכת היחסים הזוגית, מגורים משותפים, מיסוד רשמי של הקשר, היריון ולידת הילד הראשון, חלוקת תחומי האחריות בין בני הזוג בכל מה שקשור לניהול השוטף של הבית, גידול הילדים וכדומה.
החוזה הזוגי נוטה להתקבע מהר מאוד, ומרגע שזה קורה, מאוד קשה לשנות אותו.
אם למשל, לאחר לידת הילד הראשון, נוצר מצב שבו הגבר עובד עד שעות מאוחרות ובת הזוג שלו מוותרת על עבודה מחוץ לבית, או עובדת במשרה חלקית ונושאת במלוא האחריות על תחזוקת הבית והטיפול בתינוק, סביר להניח שהמצב לא ישתנה באופן מהותי גם עם לידת הילד השני, השלישי ואפילו הרביעי.
אם האישה היא זאת שהרוויחה יותר מבן זוגה ומימנה את מרבית ההוצאות המשותפות בתחילתה של מערכת היחסים, יש להניח שהיא זאת שתמשיך להביא את עיקר הפרנסה הביתה גם בהמשך, אחרי מיסודו של הקשר הזוגי ואחרי לידת ילדים משותפים.
כאשר הגבר הוא הדומיננטי והמוביל בקשר הזוגי, הוא זה שנוהג ליזום יציאות, לקבל את ההחלטות, לתת את הטון, זה כנראה ימשיך להיות התפקיד שלו לאורך כל הדרך, ומנגד, אם הוא פסיבי ובת הזוג היא זאת שלוקחת את המושכות לידיה, יוזמת בילויים משותפים, מקדמת דברים, היא כנראה תמשיך לשאת בתפקיד הזה לאורך זמן.
יכול מאוד להיות שדפוסי ההתנהגות שהתקבעו ויצרו את החוזה הזוגי התאימו לשני בני הזוג בתחילת דרכם המשותפת, או שאולי הם בכלל לא שמו לב שזה מה שקורה, שאחד מהם יוזם יותר, מחליט יותר או משקיע יותר בתחזוקת הקשר. וגם אם הם שמו לב, זה כנראה לא הפריע להם במיוחד אז, בהתחלה. כאשר ההתאהבות בשיאה, זוגות לא תמיד ערים לדברים האלה, וגם לא נוטים להתחשבן בקטנוניות על מה שנראה בעיניהם שולי וחסר חשיבות בתחילתה של מערכת יחסים מלהיבה ומרגשת.
מה שכן, עם הזמן, ייתכן מאוד שהחוזה הזוגי הפסיק להתאים לאחד מבני הזוג וכתוצאה מכך, שני בני הזוג מצאו את עצמם נאלצים להתמודד עם הרצון של אחד משניהם לשנות את החוזה הזוגי. מהניסיון שלי בקליניקה, אני יכולה להעיד כי החוזה הזוגי שנוצר מפריע בעיקר למי שפתאום מבין וקולט שחלוקת התפקידים בזוגיות אינה הוגנת ואינה שוויונית ומרגיש שרוב הנטל המשפחתי נופל על כתפיו. במרבית המקרים, מדובר בנשים, שקולטות שהן אלו שנושאות במירב האחריות בכל מה שקשור לטיפול בילדים, לקשר עם המסגרות החינוכיות שלהם, או לתחזוקה השוטפת של הבית, בעוד שבן הזוג שלהן מתחמק בעקביות ממחויבויותיו המשפחתיות.
במקרים שבהם קיימת הפרעת תקשורת מאובחנת או בלתי מאובחנת אצל בן הזוג, החוזה הזוגי עשוי להשתנות בפתאומיות עם שינוי סטטוס מערכת היחסים. למשל, חיזוריו האינטנסיביים של בן הזוג, שלרוב אפיינו את תחילת הקשר, מחוות החיבה והרומנטיקה, ההתפעלות שלו מבת הזוג, העידוד והפירגון, עלולים להיעלם מהר מאוד אחרי מיסודו של הקשר הזוגי, או אחרי לידת הילד הראשון. ואז, כשהיא מתחילה להרגיש שקופה ובלתי מוערכת, רואה שכל מה שהיא עושה מתקבל כמובן מאליו, בת הזוג פעמים רבות מתעוררת, קולטת ומבינה את חד צדדיותו של הקשר הזוגי, את זה שבעוד שהיא נותנת מעצמה ומשקיעה מעל ומעבר בבית ובמשפחה, בן הזוג שלה מתמקד בקידום מטרותיו האישיות ושם אותה ואת הילדים בתחתית סדרי העדיפויות שלו.
כאשר נשים מתוסכלות ממצב מערכת היחסים הזוגית שלהן, לעיתים קרובות, הן גם מתחילות להרגיש מאוד מנוצלות. ואז, בד בבד עם הרצון לחזור ולהיות משמעותיות עבור בן הזוג שלהן, להרגיש אהובות, מוערכות ומחוזרות, הן גם דורשות לשנות את החוזה הזוגי ולהפוך אותו להוגן ולשוויוני יותר.
זה ממש לא מפתיע שהניסיון לשנות את החוזה הזוגי נתקל בהתנגדות.
באופן טבעי, אף אחד לא רוצה לשנות חוזה נוח, עם תנאים טובים, שכבר נחתם והתקבע, לחוזה תובעני יותר שכולל הרעת תנאים.
כאשר קיימת אצל בן הזוג הפרעת תקשורת מאובחנת או בלתי מאובחנת, ההתנגדות שבה נשים נתקלות חזקה ביותר ומרגישה לא פעם כמו היתקלות בקיר בלתי עביר.
לאנשים עם הפרעת תקשורת מאוד קשה להתמודד עם שינויים, במיוחד כאלו שנכפים עליהם.
הם אוהבים להיצמד לשיגרה נוקשה ויש להם קושי גדול לגלות את הגמישות הנדרשת כדי להסתגל לשינוי.
אז מה ניתן בכל זאת לעשות?
קודם כל, אני מאוד ממליצה למי שנמצאת בתחילתה של מערכת יחסים זוגית, בין אם מדובר בפרק א’, ב’, או ג’, לשים לב להיווצרותו של החוזה הזוגי, כי הוא נוצר מעצמו, ללא צורך בטקסים רשמיים או חתימות. המודעות לחוזה שמתהווה חשובה, מכיוון שלחוזה שנוצר בתחילת הקשר ישנן השלכות מרחיקות לכת לטווח הארוך ומאוד קשה, לפעמים אפילו בלתי אפשרי, לשנות אותו בהמשך הדרך. כדאי מאוד שכל אישה תבחן לאורך שלבי ההתפתחות של מערכת היחסים, שהחוזה הזוגי הוא לשביעות רצונה, ואם הוא לא, שתפעל לשנות אותו לפני שהוא מתקבע, או שתסיק לבד את המסקנות המתבקשות.
ומי שכבר נמצאת במערכת יחסים ארוכה ומבינה שהחוזה הזוגי שחתמה עליו בלא יודעין, לפעמים לפני הרבה מאוד זמן, אינו מתאים לה יותר והיא רוצה לשנות אותו, חשוב שתדע שמותר לה, ואפילו רצוי לעשות את זה, כשהחוזה אינו מספק מענה לצרכים שלה.
יחד עם זאת, חשוב לקחת בחשבון שלא פשוט לשנות חוזה זוגי רב-שנים, וסביר להניח שהיא תתקשה לעשות זאת לבד, בוודאי כשקיימת הפרעת תקשורת ברקע.
הספר החדש שלי: “החצי השני של הקשת” שופך אור על התופעה ומציג לראשונה בשפה העברית את הידע הקליני והממצאים המחקריים העדכניים ביותר לגבי השפעתה של הפרעת תקשורת על מערכות יחסים זוגיות.
הספר כתוב בשפה בהירה ונגישה ומיועד לכל מי שרוצה לדעת, להבין ולצלוח את האתגרים ששונות נוירולוגית מביאה איתה למערכות יחסים רומנטיות.
למידע נוסף, להמלצות על הספר ולרכישה במחיר השקה, עד סוף החודש, ניתן להיכנס לדף הספר באתר שלי או לקישור: https://lp.vp4.me/pgpp
אשמח ללוות אותך או אתכם בתהליך של שינוי,
ד”ר פנינה ארד: 0507865822
פגישות ייעוץ אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.