למרות שבחברה המודרנית קיימת לגיטימציה לסוגים רבים של משפחות, תמונת המשפחה המסורתית של זוג עם ילדים משותפים עדיין מנצחת ומככבת בחלומם של מרבית הרווקות והרווקים. יתרה מזאת, הרבה מאוד נשים וגברים שנישאו או הביאו יחד ילדים לעולם מאמינים בשמירה על התא המשפחתי כערך עליון ורואים לנגד עיניהם את טובת המשפחה כשהם נשארים בו. אם אכן מדובר בבני זוג שנהנים מזוגיות טובה ומספקת, הרי שזו בחירה נבונה. אבל אם מדובר בזוגיות מאמללת, התעקשותם על שמירת ההרכב המשפחתי השלם בכל מחיר, עלולה לפגוע בבריאות הפיזית והנפשית הן שלהם והן של ילדיהם.
נכון שלהחלטה על גירושים נלוות השלכות נפשיות וכלכליות קשות עבור כל בני המשפחה, אבל גם להישארות בנישואים לא טובים ישנן השלכות בריאותיות ונפשיות חמורות לא פחות. מחקרים מראים כי נישואים לא מאושרים מגבירים בכ-35% את הסיכויים לחלות ומקצרים את תוחלת החיים ב: 4-8 שנים בממוצע. אנשים הנשואים באושר הם בריאים יותר וחיים יותר שנים לעומת אנשים גרושים או אנשים שאינם מאושרים בחיי הנישואים שלהם.
נישואים לא מאושרים גם מעלים פי 25 את הסיכוי לסבול מדיכאון קליני לעומת נישואים מאושרים. נוכחותם של מצוקה בחיי הנישואים במקביל לדיכאון בולטת במיוחד אצל נשים וישנן הוכחות אמפיריות לכך שמדובר על יחס של 1:2 של דיכאון אצל נשים לעומת גברים, כתוצאה מקשיים במערכת היחסים הזוגית.
ומה לגבי הילדים?
הם כמובן מושפעים מפרידה של הוריהם, במיוחד כשהיא תוצאה של תהליך גירושים מכוער, אבל הם מושפעים לא פחות מחשיפה למריבות תכופות בין הוריהם, לשתיקות ממושכות או לביטויים של עוינות בין הוריהם. זוגיות מאמללת משפיעה הן על בריאותם של הילדים והן על התנהגותם בבית ובמסגרות החינוכיות. חלקם מפגינים את מצוקתם בהתנהגות תוקפנית כלפי אחרים, חלקם שוקעים לדכדוך ומסתגרים. הלחץ הנפשי עלול לחבל גם בהישגיהם הלימודיים של הילדים, שמתקשים להתרכז כי אינם פנויים נפשית לכך. במקרים רבים, הם אינם ממצים את הפוטנציאל שלהם, מגיעים להישגים נמוכים ואף עלולים למצוא את עצמם בסכנת נשירה מבית-הספר.
חשוב להבין כי ילדים לומדים או מחקים את התנהגות הוריהם. לא משנה מה נאמר להם ומה נרצה שיפנימו, דוגמה אישית הינה מקור הלמידה העיקרי של הילדים. אפשר למשל להקפיד לומר לילדים השכם וערב שאצלנו בבית לא צועקים ולא מקללים, אבל אם הם חשופים מדי יום לשימוש באלימות מילולית מצד הוריהם, זה מה שהם לומדים בפועל, לדבר בצורה לא מכבדת, או להיות קורבן לאלימות המופנית כלפיהם. בנוסף לכך, כאשר קיימת בבית אלימות, מכל סוג שהוא, סביר להניח שהיא מופנית גם כלפי הילדים.
בקיצור, שימור התא המשפחתי לא בהכרח סולל את הדרך להתפתחותם התקינה של הילדים ובוודאי שלא מבטיח את אושרם. לפעמים טובת הילדים היא לקבל שני בתים נפרדים שבכל אחד מהם יש אווירה נעימה ורגועה, גם אם זה כולל את פירוק המשפחה הגרעינית שלהם.
אני פוגשת אצלי בקליניקה לא מעט זוגות שאומרים לי באופן נחרץ: הילדים שלנו לא מרגישים כלום. אנחנו אף פעם לא רבים ליד הילדים. אנחנו תמיד משתדלים להיראות לידם כאילו הכול בינינו בסדר. אנחנו עושים פעילויות משותפות, יוצאים לטיולים משותפים ועושים הכול כדי שלילדים שלנו יהיה טוב ושתהיה להם תחושה של משפחה מאושרת.
על מי הם עובדים?
רק על עצמם. ילדים מגיל אפס מאוד רגישים למצב הרוח של הוריהם ולאווירה השוררת בבית. אי אפשר לעבוד עליהם, גם אם נורא מנסים. הרגישות הזו נמצאת שם הרבה לפני שילדים יודעים לדבר ולהסביר באופן מילולי מה הם חווים ומה הם מרגישים. הם קולטים את הניואנסים הכי דקים של שפת הגוף והבעות הפנים וקולטים מתח, כשהוא קיים באוויר.
כאשר הילדים גדלים ומבינים טוב יותר את המצב בבית, הפער בין ההצגה שהוריהם עושים בנוכחותם ובנוכחות אנשים מחוץ למשפחה, לבין מה שהם עצמם חווים ומרגישים, עשוי לבלבל אותם מאוד. מצד אחד, הם קולטים באינטואיציה שלהם שמשהו לא טוב קורה בין הוריהם, סופגים את האווירה הרעילה בבית או אפילו שומעים דברים, פה ושם. ואילו מצד שני, ההורים משדרים עסקים כרגיל, מתנהלים כאילו הכול ביניהם בסדר ולא משתפים אותם בכלום. הפער הזה יכול לערער את הביטחון העצמי של הילדים ולגרום להם להפסיק לסמוך על האינטואיציה שלהם.
גם במקרים שבהם המציאות מחזקת ומתקפת באופן ברור את תחושותיהם הפנימיות של הילדים, כאשר אין להם ספק בכך שהקשר בין הוריהם בעייתי ובכל זאת – ההורים מכחישים או מנסים להסוות את קיומה של בעיה, נגרם לילדים נזק רב. הם עשויים לאבד את האמון בהוריהם, להפסיק לסמוך על מה שהם אומרים להם ובהתבגרותם, להתקשות לתת אמון גם באנשים אחרים.
כמה נקודות למחשבה לרגל יום המשפחה:
- איך נראית תמונת המשפחה האידילית שתמיד חלמתם שתהיה לכם?
- איזו משפחה יש לכם כיום? מהי האווירה השלטת אצלכם בבית? איך נראית הזוגיות שלכם? כיצד מתנהלת התקשורת בין כל בני המשפחה?
- כמה רחוקה תמונת המשפחה האידילית מהמציאות המשפחתית שלכם?
אם הפער בין החלום למציאות גדול מדיי, זה הזמן להחליט לשנות דברים בחיי המשפחה שלכם.
אם טובת הילדים באמת עומדת לנגד עיניכם, כדאי שתטפלו בזוגיות שלכם ותעשו את המירב על מנת לספק לכם ולילדיכם אווירה ביתית חמה ונעימה.
להחליט להישאר ביחד כדי להימנע מפירוק המשפחה – זה ממש לא מספיק.
על מנת להיות בריאים יותר, פיזית ונפשית, חשוב גם להיות מרוצים ומאושרים יותר.
זה אמנם מצריך השקעה ועבודה מצדכם, אבל בסופו של דבר, זאת המתנה הכי גדולה שתוכלו להעניק לעצמכם ולילדים שלכם.
נשים רבות מתמודדות עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהן, חוות חסך רגשי מתמשך ומצוקה חמורה, מבלי להעלות כלל על דעתן את האפשרות שבן זוגן נמצא על הקשת האוטיסטית. אחרות מבינות שבזה מדובר רק אחרי שנים ארוכות של בלבול וספקות המכרסמים בהן, עד לתחושה של אובדן השפיות.
הספר שלי: “החצי השני של הקשת” והקורס המקוון “נשים בזוגיות על הרצף” מציגים לראשונה בעברית את הידע הקליני והממצאים המחקריים העדכניים ביותר לגבי השפעתה של הפרעת תקשורת על מערכות יחסים זוגיות ולגבי מצבן של נשים הנמצאות בזוגיות עם גברים על הרצף התקשורתי. הם מספקים כלים להתמודדות עם האתגרים הייחודיים לזוגיות כזאת, לקבלת החלטות לגבי המשך הקשר הזוגי ולהובלת שינויים משמעותיים ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית.
הספר והקורס מיועדים לנשים הנמצאות בזוגיות מאתגרת, לאנשי מקצוע ולכל מי שרוצה לדעת, להבין ולצלוח את האתגרים ששונות נוירולוגית מביאה איתה למערכות יחסים רומנטיות.
אשמח לדבר איתך,
פגישות אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.
ד”ר פנינה ארד, 0507865822.