בהנהלת פנינה ארד - מאמנת, יועצת זוגית ומנחת קבוצות

מאמרים
דף הבית >> מאמרים >> תקשורת בלתי מילולית

תקשורת בלתי מילולית

שנת 1960 הייתה שנת בחירות בארה"ב.

שניים הגישו את מועמדותם לנשיאות: ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון.

זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שנערך עימות פוליטי טלוויזיוני.

הסקרים לפני העימות ניבאו ניצחון ברור לניקסון.

115 מיליון צופים רותקו למסך הקטן.

 

 יועצי התדמית של קנדי, שהיה הפחות מוכר מבין השניים, התייחסו לעימות במלוא הרצינות כשהמטרה- לעבור מסך ולחדור לתודעת הציבור האמריקאי. הם בדקו את אולפן הטלוויזיה, גובה המעמד וצבע הקירות ומצאו פתרון מוחץ לכל פרט. הם הבינו שקנדי חייב להופיע בחליפה בצבע כחול כהה שתבלוט על גבי הרקע האפור וקנדי אכן נראה רענן, מלא מרץ ושופע ביטחון במהלך העימות.

ניקסון לעומתו, בטוח בניצחונו הצפוי, לא ייחס חשיבות גדולה לעימות הטלוויזיוני. הוא לבש חליפה אפורה שנטמעה ברקע של האולפן. הוא הגיע לא מגולח, מותש מכנס בוחרים קשה וסירב להתאפר. לאורך כל העימות הוא ניגב זיעה מפניו ועבר מרגל לרגל בגלל בעיה ברגלו. על אף שמצב בריאותו של קנדי היה רע בהרבה מזה של ניקסון, הוא עבר מסך היטב ושידר תדמית צעירה ובריאה.

 

הסקרים שנערכו אחרי העימות בקרב צופי הטלוויזיה ניבאו ניצחון לקנדי.

בקרב מאזיני הרדיו- הניצחון יוחס לניקסון.

בסופו של דבר, קנדי ניצח בבחירות בהפרש זעום של מאה אלף קולות.

רוב האנשים צפו בעימות הטלוויזיוני.

6% מהאמריקאים טענו ששינו את דעתם בעקבות הצפייה.

 

העימות ההיסטורי בין קנדי לניקסון העלה למודעות את כל הנושא של שפת גוף ואת החשיבות הרבה שיש לייחס לתקשורת הבלתי מילולית.

 

אלברט מהרביאן, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת לוס אנג'לס, ערך את המחקר המצוטט ביותר בנושא תקשורת  ודיווח עליו במאמר שכותרתו "פענוח תקשורת בלתי עקבית". הוא הגיע למסקנה שקיימים שלושה היבטים של תקשורת וקרא לשלושת מרכיבי התקשורת האלה שלושת הרשמים: ראייתי, שמיעתי ומילולי. שלושת המרכיבים הללו פועלים בו זמנית, אבל שונים במידת ההשפעה שיש להם.

 

פרופ' מהרביאן דיווח על חלוקת המסר באחוזים דרך ערוצי התקשורת השונים שלנו:

 

מתברר ש- 55%  ממה שאנו מגיבים אליו מתרחש במישור החזותי, הכוונה להופעה החיצונית שלנו, שפת הגוף והבעות הפנים שלנו.

38%  קשור להיבט השמיעתי, הקול או הצליל של התקשורת. זה כולל את האינטונציה בה אנו משתמשים, עוצמת הקול שלנו ומהירות הדיבור.

7% בלבד ממה שאנו מגיבים אליו קשור לתוכן המסר או למילים עצמן שנאמרו.

 

רוב התקשורת המתקיימת בין אנשים אם כן, איננה מילולית כלל. הצד החזותי של התקשורת, שפת הגוף, האופן שבו אנחנו מתנהגים מתלבשים ומדברים הוא הקובע יותר מכול. במילים אחרות, לא כל כך חשוב מה אנחנו אומרים. הרבה יותר חשוב זה- איך אנחנו אומרים את זה.

 

 

מסקנה נוספת אליה הגיע מהרביאן היא שעל מנת שבעל המסר ייתפס כאמין, על שלושת מרכיבי התקשורת להעביר את אותו המסר. כאשר אין הלימה בין הערוצים השונים, אנו נוטים יותר להאמין לשפת הגוף ולמרכיבים הבלתי מילוליים. המסרים הפיזיים הרבה יותר חזקים מן המילים המדוברות. חשבו בעצמכם על הפעם האחרונה בה הייתם בחברת מישהו שעמד בזרועות שלובות, טופף ברגלו על הרצפה בהבעה מוטרדת או עצבנית וענה לשאלה "מה קרה לך"  בקול נרגז: "אני בסדר, אין שום בעיה". האם באמת האמנתם לו?

 נסו להיזכר באחת הפעמים  בהן ישבתם מול פקיד שענה כל הזמן לטלפונים או עלעל בניירות שלפניו ואמר שהוא מקשיב. האם קיבלתם את הרושם שהוא אכן מקשיב לכם?

 

כשאנשים מבחינים בפער בין המסר המילולי למסר הבלתי מילולי, הם מאמינים למה שהם רואים או שומעים ומגיבים בהתאם. אם אנחנו רוצים לשדר אמינות, השפה המדוברת שלנו ושפת הגוף שלנו חייבות לומר את אותו הדבר.

 

התקשורת הבלתי מילולית בה אנו עושים שימוש יכולה להטות את הכף לטובתנו או לרעתנו באופן משמעותי. רובנו לא רצים לנשיאות, אבל כולנו עומדים בפני סיטואציות בהן הרושם שאנו מותירים על אחרים קריטי לנו. זה יכול להיות ראיון עבודה, ישיבה עסקית חשובה, פגישה עיוורת או מקום חדש אליו אנו מגיעים. על מנת ליצור את הרושם שאנו מעוניינים בו, חשוב שנהיה מודעים לשפת הגוף שלנו ולמסרים שאנו מעבירים באמצעותה. חשוב שנדע להשתמש בתקשורת בלתי מילולית כך שהיא תשרת את המטרות שלנו וחשוב לא פחות שנדע לקרוא את שפת הגוף של הזולת ונגיב בהתאם.

 

אשמח ללמד אתכם עוד על שפת גוף ותקשורת בין-אישית אפקטיבית.

פנינה ארד,

יועצת ארגונית, מאמנת אישית ומנחת קבוצות.

2014-2017 © כל הזכויות שמורות לפנינה ארד
לוגו קטן