כשבני זוג מתנהלים כמו שותפים לדירה

זוגיות מאושרת היא זוגיות שיש בה איזון מוסכם בין זמן איכות זוגי ומשפחתי לבין הזמן שכל אחד מבני הזוג מבלה לבד. בזוגיות טובה ובריאה, שני בני הזוג אמורים להיות מרוצים מחלוקת הזמן המשותף והנפרד וכמובן ממה שקורה בזמן האיכות שלהם יחד.

 

“תעזבי אותי בשקט”,

“תני לי קצת ספייס”,

“אני צריך זמן לעצמי”.

 

אני מניחה שכל אישה שמעה גרסה דומה של המשפט הזה מפי הגבר שלה בזמן כזה או אחר. וזה לגיטימי לרצות זמן חופשי לעצמנו. גם גברים וגם נשים זקוקים לאיזשהו מרחב אישי, מחוץ לזוגיות, כדי לנקות את הראש, לעסוק בספורט, בתחביב אהוב, או להיפגש לבד עם חברים.

הבעיה מתחילה כאשר קיים פער גדול בין בני הזוג בצורך וברצון להיות יחד, לעומת הזמן שהם רוצים להיות לבד.

באופן טבעי, בתחילת קשר זוגי, בני זוג בדרך כלל מרבים להיפגש ורוצים לבלות כל רגע פנוי אחד עם השני. ככל שעובר הזמן, הזוגיות נכנסת לשגרה, וכשהקשר מתקדם לעבר מגורים משותפים/ נישואים, ההתקדמות מהווה הוכחה ליציבות מערכת היחסים ואיתה מתחזקת גם תחושת הביטחון בקשר. ובכל זאת, כאשר גבר נשאב לעבודה שלו, לתחום עניין או לתחביב שגוזל את מירב זמנו הפנוי, זה משאיר את בת הזוג לבד ומערער אצלה את תחושת היציבות והביטחון בקשר.

במקרים שבהם לגבר יש הפרעת תקשורת, מאובחנת או לא מאובחנת, ההישאבות עשויה להיות טוטאלית ויכולה לבוא על חשבון הזוגיות, על חשבון המשפחה ועל חשבון כל תחומי החיים האחרים.

כאשר לזוג יש ילדים קטנים, בת הזוג עשויה למצוא את עצמה לא רק לבד בהתמודדות היום יומית, אלא גם עם אחריות מאוד גדולה המונחת על כתפיה בלבד, לגבי כל מה שקשור לתחזוקת הבית והמשפחה, כי בעלה פשוט איננו. בין אם היא מאפשרת לו את זה בהסכמה (בניסיון לשמור על המסגרת המשפחתית), ובין אם היא מתנגדת בתוקף ומתעמתת אתו לעיתים קרובות לגבי חוסר המעורבות שלו, בן הזוג הרבה פעמים מציב עובדות בשטח, ממשיך לעשות את מה שהוא רוצה, מתנהל כמו רווק חופשי ומתעלם ממחויבויותיו המשפחתיות.

לאנשים עם הפרעת תקשורת יש קושי נוירולוגי לראות את האחר ולהבין את נקודת המבט שלו ואת רצונותיו. הם נוטים לראות את עצמם ואת צרכיהם ולהתעלם מהצרכים של האחר. כך שבהחלט יכול להיווצר מצב שבו הם הופכים להיות “נוכחים נפקדים” במערכת היחסים הזוגית והמשפחתית, אינם נוקטים בשום יוזמה משלהם וסומכים על בת הזוג שתדאג ותטפל בכל מה שדורש טיפול.

נשים הנמצאות בזוגיות כזו מוצאות את עצמן לא פעם מוותרות על קריירה מקצועית, על התפתחות אישית ועל זמן לעצמן, רק כדי להצליח להתמודד לבד עם כל המטלות ולדאוג שלילדים לא יחסר דבר. הן הרבה פעמים מרגישות כמו אימהות חד הוריות ומנסות לפצות את ילדיהן על העדרו של בן הזוג. לפעמים, לוקח להן הרבה מאוד זמן להבין שהן מתמודדות לבד עם הכול, ושבעצם, אין להן גם שום צורה של זוגיות.

זה לא מפתיע שאישה שנמצאת במערכת יחסים כזו הופכת להיות ממורמרת ולאט לאט מתרחקת מבן הזוג שלה. חוסר השוויון הצורם, חוסר ההתחשבות של בן הזוג שלה בצרכיה וברצונותיה, הלחץ והעומס הרב שאיתם היא מתמודדת והאחריות הגדולה המונחת על כתפיה בלבד, פשוט עושים את שלהם ומשפיעים לרעה על מצבה הנפשי והבריאותי. יכול להיות שגם בן הזוג כועס ומתרחק ממנה, כי לדעתו היא מתלוננת יותר מדיי, כי היא לא מרוצה ממה שיש לה וכי הוא לא מבין מה לא בסדר בהתנהלותו, במיוחד אם מדובר בגבר מצליח, שמרוויח יפה, וכאשר למשפחה לא חסר דבר מבחינה כלכלית.

קשר זוגי שאין בו שותפות והדדיות נועד לרוב לכישלון. מה שמחזיק הרבה פעמים זוגות כאלו ביחד לאורך שנים הוא הילדים המשותפים ותלות כלכלית של האישה בבעלה, במיוחד במקרים שבהם היא מוותרת על העצמאות הכלכלית שלה ומקדישה את מיטב שנותיה לבית ולמשפחה.

כשהילדים גדלים ומתפנה לאישה סוף סוף זמן, היא לעיתים קרובות מתחילה לדאוג לעצמה, לבלות עם חברות, לצאת ללימודים, למצוא עבודה או לעשות הסבה מקצועית. נשים בזוגיות על הרצף הרבה פעמים מתחילות לפרוח רק בעשור החמישי והשישי לחייהן, אז הן יכולות להשקיע בקריירה שלהן, ליהנות מפעילויות פנאי ומתחביבים שלא הצליחו למצוא עבורם את הזמן קודם לכן. אבל מה שעוד קורה כשהילדים גדלים ופורשים כנפיים, הוא שהבדידות מכה בהן במלוא העוצמה והן קולטות שהן לגמרי לבד.

לטנגו צריך שניים, ואחרי שנים של הזנחת הקשר הזוגי, חוסר מעורבות וחוסר הדדיות, מערכת היחסים הזוגית שלהן נראית שונה לחלוטין מאיך שזוגיות בריאה אמורה להיראות ולהרגיש. פעמים רבות נוצר מצב שבו בני הזוג מתגוררים יחד, תחת קורת גג אחת, אולם מנהלים חיים מקבילים לגמרי. לכל אחד מהם יש את התחביבים שלו, את העיסוקים שלו ואת הבילויים עם החברים שלו. לעיתים קרובות, בני הזוג אפילו ישנים בחדרים נפרדים. בחלק מהמקרים האלו, אחד מבני הזוג או שניהם, נסחפים לנהל קשרים רומנטיים או מיניים מחוץ לנישואים, בניסיון למצוא מענה, ולו חלקי, לצרכים בסיסיים שאינם מסופקים במסגרת היחסים הזוגיים שלהם.

כמה זמן אפשר לחיות ככה?

עד שאחד הצדדים מגיע לקצה ומואס בצורת החיים הזו. או עד שרומן מחוץ לנישואים מתגלה ומוביל לפיצוץ גדול שאי אפשר להתעלם ממנו יותר.

ומה קורה אז?

כאשר לשני בני הזוג יש רצון ומוטיבציה להישאר יחד ולהימנע מפירוק המשפחה, ישנם מקרים שבהם ניתן לשקם את מערכת היחסים הזוגית. אבל יש מקרים שבהם זה פשוט מאוחר מדיי. מקרים שבהם הריחוק שנוצר בין בני הזוג הוא כל כך גדול, שכבר אי אפשר לגשר על הפערים, לאחות את הקרעים, או לעורר רגשות שכבו מזמן. 

אני ממליצה בחום להתעורר ולפחות לנסות לטפל בזוגיות לפני שמגיעים למצב כזה. לפני שכבר לא נשאר כלום מהזוגיות. לפני שהאהבה מתפוגגת.   

ואם יש חשד להפרעת תקשורת אצל אחד מבני הזוג, כדאי ללמוד את הנושא, להבין אותו, ולהעזר באנשי מקצוע שמתמחים בתחום ובאמת יכולים לסייע.

 

נשים רבות מתמודדות עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהן, מבלי להעלות כלל על דעתן את האפשרות שבן זוגן נמצא על הקשת האוטיסטית. אחרות מבינות שבזה מדובר רק אחרי שנים ארוכות של בלבול וספקות המכרסמים בהן, עד לתחושה של אובדן השפיות.

הספר שלי: “החצי השני של הקשת” והקורס המקוון החדש: “נשים בזוגיות על הרצף” מציגים לראשונה בעברית את הידע הקליני והממצאים המחקריים העדכניים ביותר לגבי השפעתה של הפרעת תקשורת על מערכות יחסים זוגיות ולגבי מצבן של נשים הנמצאות בזוגיות עם גברים על הרצף התקשורתי. הם מספקים כלים להתמודדות עם האתגרים הייחודיים לזוגיות כזאת, לקבלת החלטות לגבי המשך הקשר הזוגי ולהובלת שינויים משמעותיים ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית.

הספר והקורס מיועדים לנשים הנמצאות בזוגיות מאתגרת, לאנשי מקצוע ולכל מי שרוצה לדעת, להבין ולצלוח את האתגרים ששונות נוירולוגית מביאה איתה למערכות יחסים רומנטיות.

למידע נוסף על הספר

למידע נוסף על הקורס

מוזמנת גם באהבה להצטרף לקבוצת קסנדרה: מידע והרשמה לקבוצת קסנדרה

 

אשמח לשוחח אתך,

פגישות אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.

ד”ר פנינה ארד: 0507865822.

הדרך שלך לשינוי מתחילה בצעד קטן אחד

הצטרפו אלי והרשמו עוד היום לאימון עם ד"ר פנינה ארד

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל