הפרעת תקשורת ורגישות מוגברת לביקורת

העצמה נשיצ

הביטוי המוכר : “ביקורת בונה” קצת מטעה. כשמדובר במערכת יחסים זוגית, ביקורת לרוב לא בונה שום דבר, אלא בעיקר הורסת, מכניסה קור ליחסים וגורמת לריחוק בין בני הזוג.

אף אחד מאיתנו לא אוהב לקבל ביקורת. זה מעמיד אותנו במצב לא נעים ומאלץ אותנו לבחון האם באמת לא היינו בסדר, איפה שגינו ומה היינו יכולים לעשות אחרת. אבל כאשר מדובר באנשים עם מאפיינים של הפרעת תקשורת, הבחינה העצמית הזאת לרוב כלל לא מתרחשת.

לאנשים עם הפרעת תקשורת יש קושי נוירולוגי לראות ולהבין נקודות מבט של אנשים אחרים, כך שברוב המקרים, הם בטוחים שהצדק איתם, שהם דווקא היו בסדר, ושהביקורת שהופנתה כלפיהם לא הוגנת ולא הגיונית. בנוסף לכך, לאנשים עם הפרעת תקשורת ישנה רגישות מוגברת לביקורת והם נוטים לפרש גם אמירות ניטרליות, בקשות או ביטויים של אכזבה כמתקפה אישית המופנית כלפיהם.

 

נשים לא פעם מרגישות חסרות אונים מול בן הזוג ומשתפות אותי בתסכול:

“הוא מרגיש מותקף ומואשם בכל פעם שאני מוציאה מילה מהפה”.

“הוא מפרש כל דבר שאני אומרת כביקורת שמופנית כלפיו”.

“אני מוצאת את עצמי מהלכת על קליפות של ביצים לידו”.

 

הרבה מהנשים שאני פוגשת אצלי בקליניקה מתקשות להבין את הסטנדרט הכפול שמפגין בן הזוג שלהן בכל מה שקשור לביקורת. מצד אחד, הוא מאוד רגיש למה שהוא מפרש כמתקפה אישית עליו ומרגיש מואשם בכל פעם שהן מבקשות ממנו לעשות משהו, מתלוננות או משתפות באיזה קושי שלהן. ואילו מצד שני, הוא עצמו מרבה לפזר הערות ביקורתיות גם כלפיהן וגם כלפי הילדים. יש לו מה להגיד על כל דבר שלא נעשה בדרך שלו, הביקורת שלו נאמרת פעמים רבות באופן לא מכבד, ציני או מזלזל, והשיפוטיות שלו מעכירה את האווירה בבית ופוגעת בכל בני המשפחה.

בחלק גדול מהמקרים, הפרעת התקשורת מלווה גם באובססיביות לגבי תחומים מסוימים, וכשקיימת למשל הקפדה כפייתית לגבי סדר וניקיון, בני הבית עלולים למצוא את עצמם חיים תחת טרור של הערות ביקורתיות המופנות כלפיהם, כשהם נדרשים לעמוד בסטנדרטים בלתי אפשריים.

התחושה הזאת שהם אלו שיודעים הכי טוב, הביטחון המלא בכך שהם מחזיקים באמת המוחלטת ושהדרך שלהם היא המוצלחת ביותר, מאפיינת הרבה מאוד אנשים על הרצף התקשורתי. הביטחון המלא הזה מוביל אותם פעמים רבות להעיר לאחרים, לא תמיד בצורה עדינה, לגבי דברים שמפריעים להם, ולעיתים, ישנם הרבה מאוד דברים שמפריעים להם. הפרעת תקשורת מגיעה פעמים רבות כשהיא מלווה ברגישות חושית מוגברת או מופחתת לאור/ לרעש/ למגע/ לריחות או לטעמים מסוימים, וקיימת אצל אנשים על הרצף ציפייה שהסביבה תתחשב ברגישויות שלהם.

אנשים עם הפרעת תקשורת לרוב לא מודעים לכך שבקשותיהם להתחשבות מופנות כלפי הסביבה לעיתים קרובות בצורה בוטה, או בנימה ביקורתית. הם גם לא חושבים על כך שיש גבול לכמות הביקורת שאנשים סביבם יכולים לספוג, על הנזק והסבל הנגרמים לאנשים היקרים להם ביותר ועל הרעל המחלחל בעקביות לתוך מערכות היחסים הקרובות ביותר שלהם.

זה בסדר גמור להעיר מדי פעם לבני המשפחה על דברים שמפריעים לנו ולצפות שהם יתייחסו ברצינות לבקשותינו. אפשר בהחלט לתת לאנשים משוב שלילי על דברים שהם עושים ואינם לרוחנו, או על דברים שהם היו אמורים לעשות ולא עשו. הבעיה העיקרית אצל אנשים עם הפרעת תקשורת נעוצה במינון ובמיקוד היתר שלהם בדברים שליליים. הנטייה שלהם להבחין בפרטים הקטנים ולשים עליהם את הדגש, הרגישות החושית הגדולה שלהם והיצמדותם לכללים נוקשים, כל אלו גורמים להם להפנות חיצי ביקורת רבים כלפי הסביבה.

מה שקורה בסופו של דבר, הוא שלעיתים קרובות, אחד מבני הזוג או שניהם מוצאים את עצמם מהלכים על קליפות של ביצים בניסיון להימנע מלומר דברים שיכולים להתפרש על ידי הצד השני כביקורת או האשמה. לפעמים, הם אפילו עושים מאמץ להבליג על דברים שמכעיסים אותם או פוגעים בהם, רק כדי לא לעורר ויכוח או מריבה.

הפתרון הזה לא ממש מוצלח בטווח הארוך. כאשר שומרים דברים בבטן, הם הולכים ומצטברים. בסופו של דבר, יצוץ הדבר האחד הזה שישבור את גב הגמל ושעליו הם יתקשו להבליג, ואז, הם עלולים למצוא את עצמם בתוך סופת טורנדו בגלל משהו קטן ושולי. הפיצוץ הגדול שנוצר הוא כמובן תוצאה של כל הדברים שהצטברו ולא דוברו.

גם במקרים שבהם הניסיון להבליג ולמנוע מריבות וויכוחים מצליח, הוא בא על חשבון הקירבה והאינטימיות בקשר הזוגי. הדינמיקה הזוגית הזאת של הימנעות יוצרת מצב שבו שני בני הזוג מתחילים לפחד אחד מהתגובות של השני, אז הם מעירים פחות, וממעטים להתייעץ ולשתף זה את זו בחוויותיהם. עם הזמן, התקשורת ביניהם מצטמצמת לעניינים טכניים בלבד, כמו סידורים, קניות והסעות לילדים, ואילו הריחוק הרגשי ביניהם, הולך וגדל. ככל שבני הזוג משתפים פחות אחד את השני בחוויות, בהתלבטויות ובקשיים האישיים שלהם, הם מתרחקים אחד מהשני, ובסופו של יום, מוצאים את עצמם תוהים מה נותר מהזוגיות שלהם ומה הם עדיין עושים יחד.

חשוב להבין כי בדיוק באותו האופן שבו המשוב שהורים מספקים לילדיהם, תורם או מחבל בתחושת הערך העצמי שלהם, כך גם המשוב שבני הזוג שלנו מספקים לנו באופן שוטף משפיע על תחושת הערך העצמי שלנו, לטוב ולרע. ביקורת מרובה פוגעת ורומסת את הדימוי העצמי של מבוגרים וילדים כאחד. ילדים שחשופים לביקורת מתמדת מתחילים עם הזמן לראות את עצמם באופן שלילי, לפקפק במסוגלות האישית שלהם, ביכולות ובכישורים שלהם, מה שיוצר אצלם קשיים רגשיים, לימודיים וחברתיים. אנשים מבוגרים שחשופים לביקורת מרובה בזוגיות, מאבדים אף הם בהדרגה את הביטחון העצמי שלהם ואת האמונה בעצמם וביכולותיהם, מה שעלול להוביל למצוקה נפשית חמורה, לחבל במוטיבציה שלהם ליצור/ ללמוד/ להתקדם מבחינה מקצועית ולפגוע גם בהתפתחותם האישית.

השילוב של משוב חיובי מועט, היעדר מחמאות או דברי הערכה ופירגון, יחד עם שיפוטיות רבה וכמות גדולה של הערות ביקורתית, נפוץ מאוד אצל זוגות שקיימת אצל אחד מהם, או אצל שניהם, הפרעת תקשורת ברקע. השילוב ההרסני הזה יוצר ריחוק בין בני המשפחה, תחושות קשות ואווירה מאוד לא נעימה בבית.

 

נשים רבות מתמודדות עם קשיי תקשורת קיצוניים בזוגיות שלהן, מבלי להעלות כלל על דעתן את האפשרות שבן זוגן נמצא על הקשת האוטיסטית. אחרות מבינות שבזה מדובר רק אחרי שנים ארוכות של בלבול וספקות המכרסמים בהן, עד לתחושה של אובדן השפיות.

הספר החדש שלי: “החצי השני של הקשת” והקורס המקוון “נשים בזוגיות על הרצף” מציגים לראשונה בעברית את הידע הקליני והממצאים המחקריים העדכניים ביותר לגבי השפעתה של הפרעת תקשורת על מערכות יחסים זוגיות ולגבי מצבן של נשים הנמצאות בזוגיות עם גברים על הרצף התקשורתי. הם מספקים כלים להתמודדות עם האתגרים הייחודיים לזוגיות כזאת, לקבלת החלטות לגבי המשך הקשר הזוגי ולהובלת שינויים משמעותיים ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית.

הספר והקורס מיועדים לנשים הנמצאות בזוגיות מאתגרת, לאנשי מקצוע ולכל מי שרוצה לדעת, להבין ולצלוח את האתגרים ששונות נוירולוגית מביאה איתה למערכות יחסים רומנטיות.

למידע נוסף על הספר

למידע נוסף על הקורס

 

כדי ליצור תפנית חיובית בזוגיות, יש צורך ללמוד מיומנויות תקשורתיות חדשות ולרכוש כלים לניהול קונפליקטים באופן יעיל. כאשר שני בני הזוג מעוניינים לשפר את הקשר הזוגי שלהם, זה בהחלט אפשרי, בכל גיל, וכבר עזרתי להרבה מאוד זוגות לעשות את זה.

אבל גם אם בן הזוג לא משתף פעולה, יש הרבה מאוד מה לעשות ברמה האישית. אפשר להעצים את עצמנו, לעבוד על תחושת הערך האישית שלנו ולחזק את הביטחון העצמי שלנו. אפשר ללמוד להציב גבולות ולהגיב באסרטיביות כלפי אמירות פוגעניות המופנות כלפינו. אפשר לשאול את עצמנו האם נרצה להמשיך לחיות תחת ביקורת בלתי פוסקת ולקבל החלטות מיטיבות עבורנו ועבור ילדינו לגבי המשך הקשר הזוגי.

אשמח לספק מידע נוסף, לענות על שאלות וללוות אתכם בדרך לשינוי,

ד”ר פנינה ארד, 0507865822.

שיחות ייעוץ אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.

הדרך שלך לשינוי מתחילה בצעד קטן אחד

הצטרפו אלי והרשמו עוד היום לאימון עם ד"ר פנינה ארד

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל