שאלה של שפיות

 

"את מטורפת",

"את לא שפויה",

"את צריכה לקחת כדורים פסיכיאטריים".

הרבה מהנשים המתמודדות על בסיס יומיומי עם קשיים עצומים במערכת היחסים הזוגית שלהן, מואשמות על ידי בן הזוג שלהן בחוסר שפיות, כשהאשמה כזאת מלווה לא פעם גם בהמלצה חמה שלו שהיא תתחיל לקחת כדורים פסיכיאטריים, תפנה לקבל עזרה מקצועית או טיפול נפשי.

זה אולי ייראה מוזר למי שלא נמצאת בסיטואציה כזאת, אבל כשהאשמות כאלו נמשכות לאורך שנים, חלק מהנשים האלו בסופו של דבר מאמינות שמשהו אצלן ממש לא תקין, וגם אלו שחושדות שקיימת איזו בעיה אצל בן הזוג שלהן, מטילות מדי פעם ספק בשפיות דעתן. מה שמשותף לכולן הוא שהביטחון שלהן במה שהן יודעות, חוות ומרגישות, הולך ומתערער עם הזמן.

זה קורה בכל אותם מקרים שבהם הן אכן מגיעות לקצה שלהן ו'מאבדות את זה' מול בן הזוג, מגיבות לסיטואציה מסוימת בצורה קיצונית, שלא מאפיינת את התנהגותן באופן כללי ונבהלות מהאופן שבו הן הגיבו. זה כמובן קורה כשהן מתחילות להגיב כך לעיתים קרובות ומבינות שהתנהגותן לא ראויה.

כמובן שאין שום הצדקה לתגובות לא פרופורציונאליות, להתפרצויות כעס חסרות שליטה או לשימוש במילים פוגעניות, אבל זה משהו שיכול לקרות לכל אחת מאיתנו כשהיא חווה מצוקה גדולה ותסכול מתמשך בזוגיות שלה, כשניסיונותיה לשפר את מה שלא עובד בקשר נכשלים בזה אחר זה, או נתקלים בחומה בצורה, כאשר בן הזוג מסרב לשתף פעולה ולקחת אחריות על חלקו במצב, או מסרב להגיע לייעוץ מקצועי, ומתעקש להאשים רק אותה בכל מה שלא עובד במערכת היחסים שלהם.

זה קורה כשנשים אומרות, שואלות או מגיבות באופן שנראה בעיניהן הגיוני, ואילו בן הזוג שלהן מפרש את כוונותיהן בצורה שונה לגמרי, נפגע או מתחיל לריב איתן על שטויות, מתעקש שהוא זה שצודק ונצמד למה שהוא מפרש כאמת מוחלטת.

זה קורה בכל אותם מקרים שבהם בן הזוג נתפס על ידי הסביבה כאדם מקסים, כשהוא מצליח בעבודתו ומוערך בזירה המקצועית שלו. זה קורה בעיקר כאשר כולם, בני המשפחה המורחבת, החברים והמכרים המשותפים, רואים את בן הזוג באור חיובי, אוהבים אותו או מתפעלים מכישוריו, מה שמותיר את האישה מבולבלת מאוד, תוהה אולי באמת הבעיה רק אצלה, אולי אכן היא זאת שלא רואה את המציאות כפי שהיא.

הבלבול הזה נפוץ כשברקע קיימת הפרעת תקשורת בלתי מאובחנת שמשפיעה על כל מה שקורה בקשר הזוגי. בת הזוג היא לרוב היחידה שחווה את הקשיים ומתמודדת עם המאפיינים השונים של הפרעת התקשורת אצל בן הזוג שלה, בין אם מדובר באובססיביות שלו, בהתפרצויות זעם, בשתיקות ארוכות, בחוסר היכולת שלו להביע רגשות, לספק לה תמיכה ואמפתיה ולעמוד לצדה במצבים קשים.  

חוסר המודעות של שניהם לגבי הפרעת התקשורת שברקע, חוסר הנכונות שלו להבין שלשניהם יש חלק בדינמיקה הזוגית שנוצרה, שלא ייתכן שבת הזוג שלו היא היחידה שאשמה, גם אם לפעמים נדמה לו שהיא באמת ירדה מהפסים, האשמה גורפת שלה בקשיים או בכך שיש לה בעיה נפשית, עלולים להוביל אותה למסקנה שהבעייתיות קיימת רק אצלה.

יוצא לי לפגוש אצלי בקליניקה לא מעט נשים שכבר שנים הולכות בעקביות לטיפול פסיכולוגי פרטני, חלקן גם נוטלות מזה זמן רב כדורים נוגדי חרדה ודיכאון. ולמרות שהן מטופלות היטב, הן עדיין סובלות ממצוקה מאוד גדולה שנובעת מחסך רגשי עמוק ומצרכים מהותיים שלהן שאינם מסופקים במסגרת הזוגיות.

אצל חלקן, האסימון נופל רק אחרי שנים רבות של נישואים, אחרי שאחד הילדים המשותפים מאובחן על הספקטרום האוטיסטי, או אחרי היתקלות מקרית במאמר שמתאר מאפיינים של אוטיזם בתפקוד גבוה אצל מבוגרים ומסדר עבורן את כל חלקי הפאזל הבלתי פתורים. רק אז, הן סוף סוף חוות מידה מסוימת של הקלה ומבינות שלא רק הן האשמות במצב.

הרבה מהן מביטות בצער לאחור, על כל אותן השנים שבוזבזו על טיפולים שלא צלחו, מבלי להבין במה מדובר. חלקן מאשימות את אנשי המקצוע שטיפלו בהן או בהם כזוג ולא ידעו לזהות את הסממנים האוטיסטיים. חלקן מאשימות את עצמן, על כך שלא קלטו את הרמזים הדקים, או את תמרורי האזהרה שאולי היו בתחילת הקשר, על כך שהן לא ייחסו להם תשומת לב, או בחרו במכוון להתעלם מהם. חלקן מצטערות שלא הקשיבו לאינטואיציה שלהן שאותתה שמשהו לא כשורה, שבמקום זאת, בחרו להקשיב לכל הקולות האחרים בסביבתן שאמרו להן שכל הגברים הם אותו הדבר, שכולם קצת אוטיסטים, או שהפנו כלפיהן אצבע מאשימה ואמרו להן שיש להן בעל נפלא, שהן מן הסתם מגזימות ומתלוננות יותר מדיי.

הן פתאום מבינות שהן לגמרי שפויות, שהציפיות שלהן ממערכת יחסים זוגית לא בשמיים בכלל, שלגיטימי מאוד לרצות בן זוג שיהיה שם בשבילן בעת צרה, שיהיה שותף פעיל בכל מה שקשור לבית ולילדים, שיביע כלפיהן חיבה ויתעניין במה שקורה איתן.

הן קולטות שהבדידות העצומה שהן חוות בזוגיות שלהן, היא זאת שלא נורמאלית, שלא כך אמור להרגיש קשר זוגי. עמוק בפנים, הן הרי יודעות שתמונת המשפחה האידילית שמצטיירת בעיני המשפחה המורחבת והחברים, בעולם האמיתי והווירטואלי, רחוקה מאוד מלשקף את מה שבאמת קורה אצלן בבית על בסיס יומי.

ואחרי שהן מבינות שלבן הזוג שלהן יש הפרעת תקשורת שמעולם לא אובחנה, אוטיזם בתפקוד גבוה, הפרעה שלא ידעו לאבחן בעבר ושגם היום, המודעות לגבי קיומה אצל מבוגרים מאוד נמוכה, השלב הבא הוא להבין שאם לא יהיה שינוי במציאות שלהן, אם מערכת היחסים הזוגית תמשיך להתנהל באותו האופן, כדורים פסיכיאטריים אולי יעזרו להן לתפקד טוב יותר ביומיום, אבל לא יעזרו להן בשום צורה לפתור את הבעייתיות בקשר ולא יוציאו אותן ממצב המצוקה שהן חוות, מצב שללא ספק, משפיע על בריאותן הנפשית וגם הפיזית.

 

אז אם את מתמודדת עם קשיים קיצוניים בזוגיות שלך,

אם בן זוגך חושב שאת משוגעת ומאשים רק אותך במצב הקשר הזוגי שלכם,

או אם את עצמך מפקפקת לפעמים בשפיות שלך,

 

אשמח לדבר אתך, לעזור לך לצאת מהבלבול המתסכל ולעשות לך סדר בדברים.

ד"ר פנינה ארד, 0507865822.

פגישות ייעוץ אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.

הדרך שלך לשינוי מתחילה בצעד קטן אחד

הצטרפו אלי והרשמו עוד היום לאימון עם ד"ר פנינה ארד

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל