פחד לא משאיר מקום לאהבה

"אני מתכווצת כבר כשאני שומעת את האוטו שלו בחנייה".

"איך שהוא נכנס הביתה, אני נכנסת לכוננות ספיגה".

"אני נזהרת ומשתדלת לא להגיד שום דבר שירגיז אותו".

הבית שלנו אמור להיות עבורנו חוף מבטחים, מקום שיספק לנו תחושה של מוגנות וביטחון. באופן טבעי, אנו מצפות מבן הזוג שלנו שיתעניין בנו, שידאג לשלומנו ושיהיה שם לצידנו, בטוב וגם ברע.

עצוב, אבל יש הרבה מאוד נשים שלא מרגישות מוגנות ובטוחות בביתן, נשים שחוששות לעשות או לומר דברים שבן זוגן לא יראה בעין יפה, נשים שסופגות על בסיס יומי התקפי זעם של בן הזוג שלהן, נשים שהן קורבן לאלימות מילולית או כלכלית, נשים שסובלות מיחס מתנשא, מזלזל ומקטין מצד בן הזוג שלהן.

הפתרונות האלו שנשים הרבה פעמים מוצאות לעצמן: לוותר, להבליג, לשתוק, לעשות מה שהוא רוצה, לא תמיד עובדים. בהרבה מאוד מקרים, בן הזוג מוצא על מה להתפוצץ, גם כשהן מאוד משתדלות לרצות אותו. וגם במקרים שהן מצליחות למנוע את התפרצויות הכעס שלו, המחיר שהן משלמות כבד מנשוא. זה בעצם אומר שהן באופן קבוע "מהלכות על ביצים", מבטלות את הצרכים והרצונות שלהן ומתאימות את עצמן באופן מלא לצרכיו ולרצונותיו של בן הזוג.

אף אישה לא יכולה להיות מרוצה מהסידור הזה לאורך זמן. גם אם היא מספרת לעצמה שבסך הכול, בן הזוג שלה אדם מאוד חיובי, אכפת לו מהבית ומהילדים, הוא עובד קשה ומפרנס טוב. גם אם היא מסבירה לעצמה שיש לו פתיל קצר, שהכוונות שלו טובות ושהוא לא באמת מתכוון לפגוע בה או בילדים. גם אם הוא מתנצל אחר-כך ומבטיח שזה לא יקרה שוב. גם אם הוא אומר לה שהוא אוהב אותה וגם אם היא מאמינה לו. זה פשוט לא מספיק.

הפגנת אהבה וכוונה טובה בתוך מערכת יחסים זוגית צריכה להיות הרבה יותר מהצהרה. כן, זה נהדר אם הוא אומר לך שהוא אוהב אותך ורוצה בטובתך ובטובת הילדים. אלו משפטים שתמיד נעים לשמוע. אבל איך בדיוק הוא מראה לך את האהבה שלו ואת כוונותיו הטובות ביומיום שלכם?

ביקורת בלתי פוסקת, צעקות רמות, מילים משפילות או מקטינות, כל אלו הם לא ביטויים של אהבה.

פחד ואהבה לא הולכים ביחד.

כשאת מרגישה מאוימת, כשבן הזוג שלך מפגין כלפייך התנהגויות פוגעניות, כשתחושה של פחד משתלטת עלייך, באופן טבעי, לא נשאר אצלך הרבה מקום לאהבה.

יוצא לי לפגוש אצלי בקליניקה הרבה מאוד נשים שחוות מצוקה במערכת היחסים הזוגית שלהן ומתמודדות עם התנהגויות בלתי הולמות כלפיהן מצד בן הזוג. חלקן שוקעות לדיכאון, חלקן ממש נהיות חולות. קיים קשר הדוק בין הגוף לנפש וכשמצוקה נפשית לא מוצאת לעצמה מקום לביטוי, פעמים רבות, הגוף מבטא אותה, כמו שרק הוא יודע לעשות את זה. אני פוגשת נשים שסובלות מפיברומיאלגיה, מעייפות כרוניות וגם ממחלות אוטו-אימוניות קשות.    

בהרבה מהמקרים שאני פוגשת, קיימת ברקע הפרעת תקשורת שמעולם לא אובחנה אצל בן הזוג. הוא באמת אוהב את אשתו, לא מתכוון לפגוע בה ובכל זאת, עושה את זה לעיתים קרובות. עדיין, כשהיא נפגעת, זה בכלל לא משנה אם הוא עשה את זה בכוונה או לא בכוונה. זה אפילו לא משנה אם הוא מודע לעוצמת הפגיעה בה או לא. פגיעה זאת פגיעה והנזק נגרם בכל מקרה, גם אם לא עומדת מאחוריו כוונה רעה.

חוסר שליטה בכעסים זאת בעיה שמאפיינת הרבה גברים. בין אם הפתיל הקצר נובע מהפרעת תקשורת ובין אם הבעיה נובעת ממקור אחר, אין לזה שום הצדקה ואף אישה לא צריכה להסכים לחיות בפחד.

יחס של כבוד הוא תנאי בסיסי לחיי זוגיות ולתקשורת באופן כללי, לפני שמדברים אפילו על אהבה. זהו יחס שזכותו של כל אדם לקבל, מעצם היותו בן אנוש. אין שום סיבה להסכים לקבל יחס שאינו מכבד מאף אדם, בטח לא מבן הזוג שלנו.

כל אחד מאיתנו יכול ללמוד לנהל את הכעסים שלו, לדבר בצורה מכבדת ולשלוט בהתנהגותו. אבל הוא צריך לרצות ללמוד לעשות את זה. כדי שיהיו לו הרצון והמוטיבציה ללמוד, הוא קודם כל צריך להבין שמה שהוא עושה חמור ופוגע באנשים היקרים לו ביותר. הוא צריך לקחת אחריות על התנהגותו ולהביע נכונות לשנות אותה.

הגברים האלו, שגם אותם אני פוגשת, לרוב מתקשים מאוד לראות את עצמם כאנשים אלימים. לפעמים, הם ממש נפגעים כשאומרים להם את זה, מסרבים בכלל לחשוב על האפשרות שיש משהו אלים בהתנהגותם. הם גם מתקשים לא פעם להאמין שבת הזוג שלהם באמת פוחדת מהם ומזדעזעים לשמוע על כך. מבחינתם, גבר אלים זה אחד שמכה את אשתו והיא מסתובבת עם פנס בעין או עם סימנים כחולים על גופה, או ההוא שרצח את בת הזוג שלו והמקרה מדובר בחדשות או תופס כותרות בעיתונים.

לצערי, בדרך-כלל, הגברים שמוכנים להקשיב, לקחת אחריות על התנהגותם, ללמוד להתנהל אחרת ולעשות שינוי, עושים את זה רק כשהם מרגישים שהקרקע הולכת ונשמטת מתחת לרגליהם. כשזה כבר ברור להם לגמרי שבת הזוג שלהם מתרחקת מהם, נמנעת מקרבתם ולפעמים, אפילו מביעה את רצונה המפורש לעזוב את הקשר ומתכוונת לזה ברצינות.

וקשר כזה בהחלט רצוי לעזוב אם לא חל בו שינוי. זוגיות לא יכולה להיות מושתתת על פחד.

וכשנשים אומרות לי שהן נשארות בגלל הילדים, אני שולחת אותן לחשוב אם זו באמת טובת הילדים, לראות מערכת יחסים זוגית שיש בה אלימות או חוסר כבוד כלפי האישה, פחד מבן הזוג, וויתור או השלמה עם התנהגויות פוגעניות. מה בעצם הילדים לומדים כאן? האם זאת הדוגמה האישית שהיא רוצה לספק לבת שלה? האם ככה היא הייתה רוצה שהבן שלה יתנהג בעתיד במערכת יחסים זוגית משלו? הרי זה לא משנה מה נאמר ומה נרצה ללמד את הילדים שלנו, בסופו של דבר, הלמידה העיקרית שלהם מתרחשת מצפייה במה שאנחנו עושים בפועל, לא ממה שאנחנו אומרים להם.

ואני די בטוחה שכאשר קיים קושי לשלוט בכעסים, הוא לא בא לידי ביטוי רק מול האישה, אלא גם מול הילדים. סביר להניח שבן הזוג צועק גם עליהם, מאיים, מרבה לבקר ומעליב גם אותם. יכול מאוד להיות שגם הם פוחדים ממנו. ומה שבטוח, זה שהביטחון והערך העצמי שלהם נרמסים כשאבא שלהם מתייחס אליהם בחוסר כבוד, פוגע בהם ומקטין אותם. 

אז אם בן הזוג שלך מוכן לעשות שינוי, זה מבורך וכדאי לך לנצל את זה, כי גם אם תחליטי בסופו של דבר להיפרד ממנו, הילדים ייצאו נשכרים.

ואם הוא לא מוכן לעשות שינוי, אם הוא לא מבין שיש לו בעיה ולא מוכן לקחת עליה אחריות, זה משאיר את הכדור בידיים שלך לגמרי. זה אומר שאת צריכה לדאוג לעצמך, להתחזק, מכל הבחינות, להציב גבולות באופן אסרטיבי ולקבל את ההחלטות הטובות ביותר עבורך ועבור ילדייך.

 

מוזמנת לדבר אתי,

ד"ר פנינה ארד, 0507865822.

שיחות ייעוץ אישיות וזוגיות מתקיימות גם אונליין.  

הדרך שלך לשינוי מתחילה בצעד קטן אחד

הצטרפו אלי והרשמו עוד היום לאימון עם ד"ר פנינה ארד

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל